האם ניסויים בבעלי-חיים תורמים לבריאות האדם? - ד"ר אלעד פייגין
כדי להראות שתרופה פועלת מקובל להשוות שתי קבוצות, הקבוצה שמקבלת את הטיפול ומולה קבוצה שלא מקבלת את הטיפול והיא תיקרא קבוצת הביקורת. כאשר רוצים לבדוק אם ניתוח מסויים משפיע לטובה יש להשוות את קבוצת המטופלים לקבוצת הביקורת. כאשר רוצים להשוות השפעה של תזונה מסוג מסויים ישמשו במחקר אנשים הניזונים בדרך הנבדקת ובקבוצת הביקורת אנשים שניזונים מדיאטה שונה. כאן המקום לשאול איך נבדקה הטענה ש"ניסויים בבעלי-חיים הכרחיים".
החוקרים ואנשי האקדמיה הנכבדים ידגישו באוזננו כי לא אושרה תרופה לשימוש ללא ניסויים בבעלי-חיים, והרי אם מעולם לא ניסו לפתח ולאשר תרופה ללא ניסויים בבעלי-חיים אי אפשר לטעון שהיתה לנו קבוצת ביקורת. האם ניתן לפתח תרופות ללא ניסויים בבעלי-חיים? רק לאחרונה התפרסם מאמר בעיתון היוקרתי British Medical Journal) BMJ) בו נבדק האם היתה תרומה ממשית כתוצאה מניסויים בבעלי-חיים. החוקרים היו אנשים העוסקים במחקר רפואי ברמה בכירה ומסקנתם היתה כי אין לטענה הגורפת בזכות ניסויים בעלי-חיים בסיס.
יתרה מזאת אותם תקציבי עתק המועברים לצורך מחקר כואב אכזרי ומיותר בבעלי-חיים יכלו להוות מקור תקציבי למחקר ממוקד ויעיל הרבה יותר - מחקר קליני שהוא ממוקד ויעיל בהרבה. תרופות חשובות ביותר כמו דיגיטליס ואספירין התגלו ללא קשר לניסויים בבעלי-חיים ואף היו קרוב לוודאי נפסלים לו נהגו בהן כמקובל היום. אנחנו וגם פרופסורים נישאים מהפקולטות השונות לא יודעים מה היה קורה לולא הפך השימוש בניסויים אלה נרחב כל כך. האם יכולנו ליהנות מרמה גבוהה יותר של בריאות רפואה ומדע? התשובה היא שאנחנו והם לא יודעים.
האם הייתי נותן תרופה או חיסון לילדי אם לא נוסה בבעלי-חיים?
לא הייתי נותן לאף ילד לא שלי ולא של חוקרים המבצעים ניסויים בבעלי-חיים או כל ילד שהוא תכשיר שלא נוסה בבני-אדם בגירים ונמצא בטוח. מי שסומך על ניסויים בבעלי-חיים ומיד לאחר מכן רוצה להשתמש בתכשיר על ילדי או ילדים אחרים הוא אדם מסוכן. האם הייתי נותן תכשיר תרופתי או חיסוני לאדם בגיר ללא שנוסה בבעלי-חיים? כל תכשיר או תרופה המאושרים לשימוש עוברים תהליך ארוך של בדיקה בבני-אדם אשר משתתפים בניסוי קליני.
לא הייתי משתמש בתרופה לניסוי קליני אם לא הוכח שיש לה פוטנציאל תועלת ממשי לחולים (ולא רק פוטנציאל של רווח כלכלי ליצרן) , ושהיא בטוחה לשימוש. יש לבדוק את בטיחותם של התכשירים על סמך מידע קליני קיים ועל ידי שימוש במידע שמקורו בבני-אדם. על ידי אנליזה כימית, שימוש בתרביות רקמה וטכנולוגיות מתקדמות אחרות ניתן לגבש פרופיל בטיחותי ברמה גבוהה מאשר משיגים ניסויים בבעלי-חיים. אני אישית מוכן להשתתף בניסוי קליני כזה אם יתקיימו בו התנאים שציינתי. האם הייתי רוצה שרופא המבצע לראשונה ניתוח חירום בחייל פצוע בשטח יעשה זאת ללא שתרגל בבעל-חיים? התשובה היא חד משמעית כן.
רופא שיוצא לשטח צריך להיות מיומן, וזאת אחריותו של הגורם השולח אותו לדאוג לכך. הסיבה העיקרית לכשלונות בביצוע ניתוחי חירום היא חוסר הכרה של האנטומיה ולא צריך להיות פרופסור גדול כדי להבין שהמבנה האנטומי של כלב שונה מזה של חייל. יש לתרגל על בובות שדומות לבני אדם, יש לתרגל על גופות ויש לבצע ניתוחים אלה בחולים בהשגחה ובהדרכה של כירורג ותיק ומנוסה. רק לאחר מכן כשנשתכנע שהרופא מיומן, נוכל להטיל עליו לבצע את הניתוחים האלה באופן עצמאי בתנאי שדה. בחודשים האחרונים חתמו כ-200 רופאים ביניהם מנהלי יחידות טראומה בכירים ביותר, מנהלי מחלקות לכירורגיה כללית וכירורגית לב חזה, פרופסורים בכירורגיה ורופאים בכירים אחרים על מסמך התומך בגישה זו וקורא להוצאת הכלבים מתרגול ניתוחי החירום בארץ.
חוקרים במדע הביולוגיה העזו להציע כי אנשים המתנגדים לניסויים בבעלי-חיים לא יטופלו בתרופות שפותחו בעזרת מחקר זה. כמובן שעצם הרעיון להפלות חולים ולמנוע מהם טיפול ותהיה הסיבה אשר תהייה מקומם ואין לו כל מקום, ובודאי שלא חוקרים במכון ביולוגי מכובד ככל שיהיו רשאים לתבוע לעצמם זכות להחלטה כזו. מעבר לאמור, אני אישית מצהיר כי אני מוכן שלא להשתמש בתרופה כל שהיא אם יוכיחו לי שניסויים בבעלי-חיים היו חיוניים לפיתוחה או להוכחה שהיא בטוחה לשימוש.
ניסויים בבעלי-חיים הביאו למותם של אלפים ואולי מיליוני בני-אדם, וכן לנכות של רבים אחרים. למעשה נחשבות תופעות לוואי מתרופות, לסיבה הרביעית לתמותה בעולם המערבי. חוקרים המצדדים בניסויים בבעלי-חיים אינם ממהרים לקחת על עצמם אחריות לתופעה זו אך הם בהחלט מוכנים להתהדר ב"הצלחות".
למרות כל העובדות האלה חוששים באקדמיה גם מצמצום של אחוזים בודדים במספר בעלי-החיים המשמשים למחקר מיותר. עוד חוששים מפתיחת דלתות המעבדות לביקורת או מכל צעד, כולל צעדים שיש להם השלכה כלכלית עסקית כמו מניעת ניגודי אינטרסים, כדוגמת חברים בוועדות המפקחות על הניסויים שהם גם בעלים של חברות המוכרות חיות לאוניברסיטה. לאקדמיה אין ממה לחשוש כלל שכן בטוחני שאין להם מה להסתיר מאחר והם אנשים ישרים הגונים ונקיי כפיים, וגם אם הם טועים כוונותיהם טובות. גם אם יחקקו בסופו של דבר חוקים עם אבק דליל שמריח כמו פיקוח והגבלה של מחקר בבעלי-חיים הרי שאין לצפות ששלטונות החוק ישימו את הפיקוח הזה כמשימה בעדיפות כל שהיא כך שאין לצפות לשינוי ממשי בעניין זה גם אם יחקקו חוק "מחמיר" כמו החוק שהציעה חברת הכנסת נחמה רונן הראויה לכל ברכה והערכה.
רופאים ואנשי מדעי החיים תומכים ברובם בניסויים בבעלי-חיים. רובם אינו מעונין להתעמק בשאלות האמיתיות הלוגיות והמוסריות הנובעות מהן. אולם, לא פגשתי עדיין אדם אחד שבא מקבוצה זו (שוחחתי עם רבים), כולל המצדדים הנלהבים ביותר, שלא הסכים איתי שיש ניסויים רבים מיותרים בבעלי-חיים. אחד החוקרים המשתתפים דרך קבע במסע ההסברה של האוניברסיטה, הסכים איתי בשיחה פרטית שהאקדמיה חוטאת לעצמה בהעדר ביקורת על חלק ניכר מהמחקר שנערך בין כתליה. עוד המשיך אותו חוקר והסביר כי המקור לחלק גדול מהתגובה הקשה והרגשית של גורמים אלה בחוסר ביטחון עצמי. לאחרונה החל גורם בין אוניברסיטאי במסע הסברה כדי להצדיק את הניסויים בבעלי-חיים ואף שכר לשם כך משרד יחסי ציבור. כתוצאה ממסע זה תגיע שאלת הניסויים בבעלי-חיים לתודעה הציבורית, ועל זאת יש לברך. עלינו להצטרף אל האוניברסיטאות ולהיעזר בתהליך זה כדי להביא לדיון ציבורי הגון הדן בשאלות האמיתיות ולא בדמגוגיה מהסוג המעופש. יש צורך בהדברות הגונה ומכובדת תוך הקשבה וכבוד הדדיים בין הצדדים המתווכחים בעניין זה ללא סתימת פיות. אני קורא לדוברים בשם האקדמיה לסגל לעצמם סגנון דיבור מתון וענייני. לא צריך להפחיד את הציבור, צריך להגיד לו את האמת בגובה העיניים ולא למכור לו חצאי אמיתות מתוך התנשאות. יותר מאשר לכלל הציבור חייב הפורום הבין אוניברסיטאי תשובות לתלמידיו ולעצמו. רוב הפרופסורים העוסקים במדעי החיים אינם טיפשים ולכן חבל שישתמשו בטענות שלא מעידות על חכמה רבה. התקווה האמיתית באה מכיוונם של התלמידים הצעירים לרפואה וביולוגיה שמכירים היום בכך שיש שאלות וספקות באשר לצורך בניסויים בבעלי-חיים. אני מאמין שהתלמידים של היום, הפרופסורים עוד עשרים שנה, יהיו חכמים יותר, פוריים יותר ומוסריים יותר תוך שיצמצמו באורח ניכר את השימוש בניסויים בבעלי-חיים עד הפסקתם המלאה.
* ד"ר אלעד פייגין, כירורג מומחה, בי"ח בילינסון