חיסון הפוליו התגלה בעקבות ניסויים בבעלי חיים, לא?
למעשה, הניסויים בבעלי חיים רק עיכבו את החיסון הזה, במשל המחצית הראשונה של המאה ה-20.
כאשר מחלת הפוליו הופיעה לראשונה בסביבות שנת 1835, היא שיתקה והרגה במהירות את אלה שחלו בה.
ב-1908 נמצא נגיף החשוד בגרימת המחלה, ומדענים החלו לעבוד על פיתוח חיסון נגדו. הערה: בפיתוח חיסון, הכרחי לדעת כיצד הזיהום חודר לגוף. למרבה המזל, פתולוגים גילו את נגיף הפוליו במעיים של בני אדם כבר ב-1912, רמז לכך שהוירוס חודר לגוף דרך מערכת העיכול.
ובינתיים, הצליחו חוקרים להדביק קופים בפוליו. אבל בגלל שקופים נדבקים בפוליו דרך האף ולא בדומה לבני האדם - דרך הפה, ניצחון זה רק דחה את הפיתוח של חיסון יעיל במשך עשורים.
באופן תמוה, בחרו החוקרים להתעלם מאופן חדירת הנגיף לגוף האנושי, והסתמכו על המידע אודות אופן ההדבקה בקופים!
זה נכון ש"חיסון" הופק בעקבות ניסויים בבעלי חיים, אך היות והוא יוצר מרקמות קופים, ה"תרופה" גרמה למותם של 6 בני אדם, ולשיתוקם של 12 [9], ונזנחה.
מחקר נוסף בבעלי חיים הוביל לפיתוח טיפול דרך האף, מה שרק גרם לנזק לחוש הריח אצל הילדים שטיפול נוסה על ידם. [10-11]
ב-1941, ד"ר אלברט סאבין ביצע מחקר בגופות של בני אדם, ושלל באופן סופי את תיאוריית ההדבקה האפית של הפוליו. הוא מצא כי הוירוס מתפתח בבני האדם במערכת העיכול בלבד, בפי שתועד כמעט 30 שנה קודם לכן.
ד"ר סאבין תקף מאוחר יותר, בעדות שנשא בועדה של הקונגרס האמריקני, את המודל הקופי הכושל:
"מניעת המחלה עוכבה בזמן רב בשל תפישה שגויה של טבע המחלה בבני אדם, בעקבות התבססות על מודלים ניסויים מטעים של המחלה בקרב קופים." [12]
לבסוף, ב-1949, זוכה פרס נובל ג'ון אנדרס, סלל את הדרך לפיתוח חיסון על ידי גידול הנגיף ברקמה, [13] למרות שהחיסון היה יכול להיות מיוצר על ידי רקמות אנושיות, הקונצנזוס גבר שוב ויצרני התרופות השתמשו בכליות מקופים במקום בתרבית רקמה אנושית. החיסון ששוב התבסס על בעלי חיים הדביק 204 איש במחלה, וגרם למותם המתועד של 12 מהם. כמו כן, סוג וירוס אחד לפחות הדביק לראשונה בני אדם, ולא רק קופים.
בשל כך, החיסון מופק כיום באמצעות תרבית תאים אנושיים, ולא ברקמות בעלי חיים.