אם לא נשתמש בבעלי חיים, במה כן נשתמש?
השאלה המובאת כאן מניחה באופן שגוי כי ניסויים בבעלי חיים הם אלה שהביאו להתפתחויות רפואיות בעבר. למעשה, אבני הדרך האמיתיות של המחקר הרפואי התבססו על שיטות המחקר הבאות, שאינן קשורות בבעלי חיים, וסביר להניח שגם אלה העתידיות יתבססו עליהם:
* מחקר חוץ גופי (במבחנות) שימש כאמצעי בתגליות רבות, אנטיביוטיקות רבות, למשל, גילוי מבנה הד.נ.א., כמו גם הרכבת כל החיסונים הקיימים כיום, כולל פוליו, דלקת קרום המוח ועוד.
* ענף האפידמיולוגיה (חקר נושאי בריאות בקרב אוכלוסיות גדולות) גילה, למשל, כי חוסר בחומצה פולית גורם לפגמים בעוברים, עישון גורם לסרטן הריאות ועופרת מזיקה למוחם של ילדים.
* נתיחות שלאחר המוות אחראיות חלק רב מן הידע של הרפואה המודרנית, כך למשל כיצד לתקן מומי לב מולדים.
* מחקר גנטי הראה כיצד גנים הם הגורמים למחלות מסוימות. שבבי דנ"א מאפשרים לרופאים לרשום את התרופה המתאימה בדיוק למטופלים מסוימים, ובכך למנוע מהמטופלים שורה של תוצאות לוואי לכימותרפיה, למשל.
* מחקרים קליניים של מטופלים העניקו לנו את רוב הטיפולים והתרופות של היום – כולל טיפולים לעין עצלה, או הידע כי ניתן למנוע את הדבקת הוולד בנגיף ה – HIV על ידי אמו.
* רקמות אנושיות הנן נדבך חיוני בחקר מחלות אנושיות ובדיקת תרופות – רקמות של בעלי חיים שונות באופן מכריע.
* קיימים כיום מודלים מחשביים מתוחכמים ביותר, עם איברים אנושיים וירטואליים ומערכת מטבוליזם וירטואלית אשר צופים תופעות לוואי בבני אדם טוב יותר מכפי שניסויים בבעלי חיים יכולים.
* התקדמות טכנולוגית אחראית באופן ניכר לרמת הטיפול הרפואי הגבוה יחסית לו אנו זוכים כיום, כולל סריקות PET ו-MRI, אולטרה-סאונד, ניתוחי לייזר, השתלות, איברים מלאכותיים, קוצבי לב, או אפילו תיקון עמוד שדרה חצוי בעוברים.
* תאי גזע כבר הביאו לתוצאות בקרב ילדים חולי לוקמיה, וצפויים להיות חוד החנית של הרפואה בעתיד.