הרשמה לידיעון

לחצ\י כאן כדי להצטרף למנויי הידיעון

הצטרפות לאגודה

צרו קשר בטלפון:

03-6359014

רכזי פעילות אזוריים

לחצ\י כאן כדי למצוא את רכז הפעילות באזורך

תרומות

לחצ\י כאן על מנת ליצור קשר למתן תרומה

פרסום

לחצ\י כאן כדי לפרסם בירחון*

התנתקות

לחצ\י כאן אם ברצונך להפסיק לקבל את הידיעון לדוא"ל שלך

* הפרסום בירחון פתוח אך ורק בפני חברות שפעילותן אינה גורמת לפגיעה ישירה או עקיפה בבעלי-חיים

עבר חודש והינה אנו יוצאים עם גליון חדש מבית מערכת "קול החי", שמחנו לשמוע את תגובתיכם ושאלותיכם. נראה שהנושא שמעסיק רבים מבין חובבי בעלי החיים ובמיוחד אלו שאוהבים אותם כחברים ובני משפחה על ארבע הוא מה לגבי מזון ומוצרים שונים לבעלי החיים?

כן, זה אולי מהווה הפתעה, אבל חלק מאותן החברות שמספקות מזון או מוצרי היגיינה וטיפול לבעלי החיים האהובים שלנו מבצעות ניסויים אכזריים בכלבים, חתולים או חיות אחרות. חלקן מבצעות ניסויים אלו בעצמן וחלקן דרך חברות בת, חברות אם או ספקים חיצוניים.

האגודה נגד ניסויים בבעלי-חיים קוראת לכם - הצביעו ברגליים ובכיסכם! רכשו רק מוצרים של חברות שלא מייצרות, מיבאות ומשווקות מוצרים שנוסו על בעלי החיים!

בגליון זה בחרנו להתייחס בהרחבה לנושא המוצרים עבור בעלי-החיים. כמו כן נביא לפניכם כתבות ועדכונים בנושאים שונים על הנעשה בארץ ובעולם בתחום הניסויים בבעלי החיים, החלופות העומדות על הפרק, וותחומים שונים הנוגעים לכל מה שבינינו לבין בעלי החיים.

אנא שלחו ידיעון זה לרשימת התפוצה שלכם, לחברים ולמכרים. בכך תסייעו להרחיב את המודעות והתמיכה הציבורית.

נשמח לקבל תגובות, שאלות והצעות למייל: maia@isav.org.il

אם אינכם רואים טוב את הגליון או חלקים ממנו - הקליקו על הקישור המקוון: www.isav.org.il/nl/NLnov2005.htm

נובמבר 2005

האגודה הישראלית נגד ניסויים

בבעלי-חיים

ע.ר. 580052439

 ת.ד. 519

 גבעתיים 53104

 טלפקס:

 03-6359014

 www.isav.org.il

אחריות:

 מערכת"קול החי"

ו"האגודה הישראלית

נגד ניסויים בבעלי-חיים"

אינה אחראית  על תכנם

או נכונותם של המאמרים,

כולם או מקצתם, המובאים מתוך כתבי העת והמדיה השונים. כל הנכתב הינו

על אחריות הכותבים והמפרסמים המקוריים בלבד.

מזון לחיות המחמד:  רוב הציבור אינו מודע לעובדה שתעשיית המזון לבעלי החיים אחראית למימון מחקרים בהם מעורבים ניסויים אכזריים בבעלי-חיים ...

לכתבה המלאה - הקליקו כאן

נקודות התורפה של פיתוח תרופות: פיתוח תרופות הוא עסק יקר ומסוכן כלכלית. בין 10% ל20%- מהתרופות שעברו ניסויים בבעלי חיים מתבררות כמוצלחות בבני אדם, ותרופות רבות שמאושרות לשימוש קליני מתבררות במשך הזמן כמסוכנות לבני אדם ...

לכתבה המלאה - הקליקו כאן

פינוי בעלי החיים מגוש קטיף: הכותב מתעד את השתתפותו האישית בפינוי בעלי החיים מחבל עזה ביממה האחרונה שעוד הותר לנו להיות שם ... 

לפרטים נוספים - הקליקו כאן

מבזק חדשות עולמי:    במה דנים בפרלמנט האירופי בבריסל, החלטה מיוחדת מאוד בבית המשפט בברזיל , ממתקפות הקטרינה ועוד ...

לקובץ המלא - הקליקו כאן

אזהרה חדשה לתרופה:  ממחקר, עולה כי תינוקות שנולדו לנשים שנטלו את ה-'Paxil' נמצאו בסיכון גבוה פי 2 למומים מולדים בהשוואה לנשים שנטלו תרופות אחרות נגד דיכאון  ...

לכתבה המלאה - הקליקו כאן

פריצת דרך: השתלת תאי גזע ריפאה חולי כבד:  תוך חודשיים, פעילות הכבד תוקנה בשלושה חולים בהם הושתלו תאי גזע שנלקחו מגופם. 124 ישראלים ממתינים להשתלת כבד ...

לכתבה המלאה - הקליקו כאן

חירות, שיוויון ואחווה: לגורילות, שימפנזים וחבריהם לקבוצת קופי האדם יש רגשות, חוש הומור ואינטליגנציה גבוהה והם יכולים לתקשר מצוין עם בני אדם. נשמע טוב, אבל ...  

לכתבה המלאה - הקליקו כאן

טוטם החיות האינדיאני - הפרפר: בעלי-חיים ומשמעותם על-פי האמונה האינדיאנית ...      

לכתבה המלאה - הקליקו כאן

פעילויות האגודה:  אם ברצונכם לקחת חלק בפעילויות האגודה, בהקמת דוכנים, כתיבת חומר הסברה, הכנת מצגות, ארגון מפגשי פעילים וכל דרך אחרת,

נשמח לשמוע מכם בטלפון: 03-6359014.

לפעילויות האגודה - הקליקו כאן

דרושים: האגודה נגד ניסויים בבעלי חיים מחפשת מנהל\ת משרד

לפרטים - הקליקו כאן

תרומות: האגודה זקוקה לעזרתכם! הצטרפו לאגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים. לתרומות בכרטיסי אשראי או בהוראת קבע ניתן ליצור קשר בטלפון 03-6359014.

למידע נוסף - הקליקו כאן

ניסויים בבעלי-חיים בתעשיית המזון לחיות המחמד

מאת: מאירה בן ארי

רוב הציבור אינו מודע לעובדה שתעשיית המזון לבעלי החיים אחראית למימון מחקרים בהם מעורבים ניסויים אכזריים בבעלי-חיים. בין הגופים השותפים לביצוע או מימון ניסויים בבעלי-חיים נמצא חברות המובילות בשוק הבינלאומי. יצרנים אלה משקיעים סכומי עתק בשיווק אגרסיבי המציג את מוצריהם כמובילים בדאגה לבריאותן ולרווחתן של חיות המחמד שלנו. בפרסומות נראה תמיד כלבים וחתולים בריאים, מטופחים ומלאי חיים הנהנים ממזון בריא וטעים.

כמה מפתיע ומכעיס לדעת שמאחורי המותגים הידועים והפרסומות החביבות עומדים גופים האחראים לגרימת סבל רב לבעלי-חיים – חותכים בהם, גורמים להם מחלות, מרעיבים אותם, מבצעים בהם בדיקות פולשניות, מונעים מהם מרכיבים תזונתיים הכרחיים, מחזיקים אותם בתנאי בידוד ועוד. בעלי החיים המעורבים במחקרים האכזריים הללו, בעיקר חתולים וכלבים, עשויים לעבור כמעט את כל חייהם כמכשירי ניסויים ולאחר שעברו מסכת של ייסורים קשים, המוות הוא שגואל אותם מהחיים האומללים שנכפו עליהם.

שוק המזון לבעלי החיים העולמי הוא תחרותי ורווחי במיוחד ומוערך ב- 25 ביליון $. בעלי חיות המחמד הם מקור ההכנסה של החברות בענף ולמעשה, מבלי להיות מודעים לכך, אוהבי בעלי החיים הם אלו הממנים את הניסויים האכזריים המבוצעים בהם. מבחינה מוסרית לא יעלה על הדעת לקבל התעללות בבעלי-חיים בכלל ובמיוחד לא בתעשייה המוצגת כמיטיבה עם חיות המחמד שלנו.

לצערנו לא נעשה מחקר מעמיק לגבי המוצרים המשווקים בארץ, וכל מה שאנו יכולים להשות הוא להמליץ לכם להמנע מלרכוש מוצרים של חברות שידוע כי מבצעות ניסויים בבעלי חיים, כמפורט בהמשך הכתבה.

לפניכם רשימת החברות המבצעות ניסויים בבעלי-חיים בתעשיית המזון לחיות המחמד:

1.     Nestlé Purina Petcare owns:

1.1.  Friskies Petcare: Bonio, Winalot, Spillers, Felix, Fido, Friskies, Arthur's, Choosy, Go Cat, Gourmet, Vital Balance

1.2.  Alpo: Mighty Dog

1.3.  Ralston Purina: Purina, Edward Baker Petfoods

1.4.  המותג דוגלי נרכש כנראה ע"י נסטלה וכבר אינו מיוצר בארץ
 

2.     Mars owns:

2.1.  Pedigree Petfoods: Pedigree, Cesar, Whiskas, Sheba, Kitekat, Pal, Chappie, Bounce, Techni-cal

2.2.  Royal Canin (majority shareholder): Royal Canin, James Wellbeloved
 

3.     Colgate-Palmolive owns:

3.1.  Hill's Pet Nutrition: Science Diet, Prescription Diet

4.     Procter & Gamble owns

4.1.  IAMS: Iams, Eukanuba

ארגון BUAV (The British Union for the Abolition of Vivisection) היה הראשון שחשף ראיות חמורות לניסויים בבעלי-חיים על ידי Pedigree's Waltham Centre for Pet Nutrition. ארגון PETA (People for the Ethical Treatment of Animals) פרסם את החקירה שערך במעבדות הניסויים של Iams.

לפניכם דוגמאות לניסויים בהם מעורבות החברות הנ"ל. הממצאים ברשימה זו פורסמו על ידי BUAV, Uncaged ו- PETA.

• Nestlé Purina  הייתה שותפה למחקר הבא:   
  ארבעים ושמונה כלבי לברדור רטריבר הוחזקו בתנאי מעבדה במשך חמש עשרה שנים (למעט מקרים בהם מוות התרחש מוקדם יותר). מנות המזון של הכלבים צומצמו במשך שלושת השנים הראשונות של המחקר, ולאחר מכן, המשיכו לצמצם את המזון באופן מוגבר עד אשר חלק מהכלבים קבלו רק מחצית מהכמות הדרושה לגורים בני מינם. הכלבים נשקלו אחת לשבוע. צילומי רנטגן, בוצעו אחת לשנה וכן בדיקות לב ולחץ דם. אחת לשנה הכלבים הורעבו למשך הלילה ולאחר מכן הוזרק להם גלוקוז ונלקחו דגימות דם מעורק הצוואר חמש פעמים תוך שעתיים. משקל הגוף של הכלבים המורעבים היה בממוצע נמוך ב- 26% ממשקל הגוף של גורי לברדור. משקל הגוף של הכלבים הבוגרים בקבוצה זו היה כ- 22 ק"ג. המשקל האידיאלי ללברדור מגיע לכ- 34 ק"ג. 
   

• Hill's Pet Nutrition אחראית לניסויים הבאים: 
  שלושים וחמישה חתולים שימשו בניסוי לבדיקת דרישות הנתרן בחתולים בוגרים. החתולים חולקו לקבוצות והוזנו במזון המכיל רמות שונות של נתרן. בדיקות דם נלקחו במרווחים שונים. חתולים שהוזנו במזון בעל רמות נתרן נמוכות גילו ירידה בתיאבון  והפחתה במשקל הגוף. החתולים הוחזקו בכלובים קטנים למשך ארבעה שבועות. החתולים שהוחזקו בחלל מצומצם נטו לפתח מצוקה הקשורה בהתנהגות לא רגילה. כלובים קטנים אינם מספקים מרחב תנועה או התנהגות המאפיינת את בני מינם כגון חידוד ציפורניים  או משחק.     
  בניסוי אחר שמטרתו הייתה קביעת רמת הנתרן הדרושה לגורי חתולים, בודדו שמונה עשר גורים בגילאי 11 עד 15 שבועות בכלובי פלדה קטנים (60X60X60 ס"מ) למשך 26 ימים. החיסרון בנתרן גרם לאיבוד התיאבון, עצירת הגידול, צימאון, שתן מוגבר ולשינויים הורמונאליים.
  
  בניסוי אחר, הוזנו ארבעים ושניים גורי כלבים במזון נטול אבץ במשך שבועיים. סימנים חמורים של מחסור באבץ הופיעו בכל הגורים (כולל גלדים על הפנים והרגליים, טשטוש ואנורקסיה). אחר כך חולקו הגורים לקבוצות וקיבלו במשך שלושה שבועות מזון הכולל כמויות משתנות של אבץ. עבור קבוצה אחת בת 6 גורים, הכוונה הייתה לשמור על תזונה נטולת אבץ למשך 35 ימים, אך חמישה מתוך השישה הוצאו מהבדיקה עקב מחסור חמור באבץ. בסיום הניסוי הוסרו מכל הגורים ציפורניים, ניבים ואשכים לבדיקות אבץ. גורל הגורים לא ידוע.           
   

• Iams אחראית למימון ניסויים במאות כלבים וחתולים. חוקרת מוסווית מטעם ארגוןPETA  ששהתה תשעה חודשים במעבדה של חברת  Iamsתיעדה התעללות קשה במאות חתולים וכלבים במעבדה: הכלבים והחתולים כלואים שנים ארוכות בבידוד בכלובי ברזל צרים, לא התאפשר להם לשחק והם מעולם לא התערו בחברת בני-אדם. רוב הכלבים צולמו כשהם מסתובבים סביב זנבם בטירוף הנובע מכליאה ממושכת בבידוד. כלבים ננטשו על רצפת הבטון הקרה לאחר שגושי שריר נעקרו מירכיהם ועובדי המעבדה הכו אותם בחזה כל אימת שהפסיקו לנשום. מחקרים אכזריים כללו החדרת צינורות לגרונותיהם של הכלבים כדי לאלץ אותם לעכל חומרים מסוימים. ניסויים רבים בוצעו ע"י עובדי מעבדה ללא הכשרה מספקת. כלבים שסבלו משברים הומתו מבלי לקבל טיפול. זמן קצר לפני שהחוקרת עזבה, נחתכו מיתרי הקול של כל הכלבים.   
  
  דוגמאות לניסויים שביצעה Iams:   
  בעשרים וארבעה כלבים צעירים מגזעים מעורבים נערך ניסוי שנועד לבדוק השפעת פרוטאין על כלבים עם כשל כלייתי. בכל הכלבים הוסרה  אחת הכליות ובוצעה פגיעה באספקת הדם לכליה השנייה, כך שרק אחוז קטן מהכליה המשיך לתפקד. כשל כלייתי עלול לגרום לסבל רב ומתבטא בעיקר בהפחתה בתיאבון והקאות. במשך 14 חודשים נערך הניסוי על 22 מהכלבים (השניים האחרים כנראה לא שרדו את הניתוח). לאחר שבעה חודשים הומתו חלק מהכלבים כדי לבדוק את מצב הכליות. היתר הומתו כעבור שבעה חודשים נוספים.       
  בניסוי אחר עוקרו עשרים וארבע חתולות וקבלו תזונה מוגברת במטרה לגרום להשמנת יתר (לפחות 30% מעל המשקל הנורמלי). לאחר שהחתולות הגיעו למשקל המקסימלי, הן הורעבו בדיאטה אשר סיפקה להן רק 25% מהתזונה הדרושה למשך כשמונה שבועות או עד שאיבדו בין 30% ל- 40% ממשקלן. במהלך הניסוי עברו החתולות שלוש ביופסיות לבדיקת הכבד ובסיומו נערכה בדיקה של הכבד כדי לחקור את הקשר בין הפחתה במשקל לפגיעה בכבד.         
   

• Pedigree מבצעת את מחקריה  ב- British Waltham Center for Pet Nutrition. Waltham טוענים להיותם הסמכות העולמית המובילה בנושא טיפול ותזונת חיות מחמד. הם מחזיקים מאות כלבים, חתולים ועופות במתקני מחקר הממוקמים במקומות שונים בעולם ומעורבים בעשרות פרויקטים מחקריים ביותר משלושים אוניברסיטאות הפרושות בלמעלה מחמש עשרה מדינות. לפניכם דוגמא לניסוים שמימנה Pedigree:           
  
  עשרה כלבי גרייהאונד בוגרים נלקחו לניסוי שמטרתו בדיקת השפעת רמת הפרוטאין והפחמימות בתזונת הכלב על ביצועיו במסלול המרוצים. במהלך המחקר שארך 27 שבועות, שוכנו הכלבים בנפרד בכלובים שהיו קטנים במידה משמעותית מהגודל המומלץ על ידי  UFAW (Universities Federation for Animal Welfare) בבריטניה. הם היו נתונים בתהליכים של דגימות דם מעורק הצוואר, זריקות ומדידות חום דרך פי הטבעת. שני כלבים הוצאו מהמחקר מפני שסבלו מפגיעות בשרירים במהלך הניסוי. הגורל הסופי של הכלבים אינו ידוע.  
  מרוצי כלבי גרייהאונד הם מקור לסבל רב לכלבים. ניסוי זה התקיים בארצות הברית, בה הורגים כל שנה בין 20,000 ל- 30,000 כלבי גרייהאונד בשל פציעות, גיל או ביצועים שאינם מספקים.

אנו קוראים לכל בעלי חיות המחמד להחרים את המוצרים הנמכרים על ידי חברות אלו!

 מידע נוסף בנושא ניסויים בבעלי-חיים בתעשיית המזון לחיות מחמד ניתן למצוא באתרים הבאים:

   BUAV          http://www.buav.org

Uncaged      http://www.uncaged.co.uk

PETA          http://www.iamscruelty.com/introduction.asp             

ISAV           http://www.isav.org.il

חזרה לרשימת הכתבות - הקליקו כאן

נקודות התורפה של פיתוח תרופות

מאת: יריב גלבוע

 פיתוח תרופות הוא עסק יקר ומסוכן כלכלית. בין 10% ל20%- מהתרופות שעברו ניסויים בבעלי חיים מתבררות כמוצלחות בבני אדם, ותרופות רבות שמאושרות לשימוש קליני מתבררות במשך הזמן כמסוכנות לבני אדם. (באתר האגודה www.isav.org.il ישנן דוגמאות רבות לכך) במאמר זה אתאר במה כרוך פיתוח תרופה, אביא בעיות בניסויים קליניים, אפרט כישלונות גדולים בתרופות שאירעו לאחרונה,  ולבסוף מספר פתרונות מתוחכמים ללא שימוש בבעלי חיים שפותחו לחיזוי תופעות לוואי של תרופות. המשותף לכל חלקי המאמר הוא הנזק הנובע מניסויים בבעלי חיים לכל פיתוח  של תרופה.

המסלול לאישור תרופות

לאחר שיש רעיון לפיתוח תרופה והפיקו את החומר מנסים אותו על בעלי חיים. הניסויים נמשכים שנתיים שלוש. אחרי כן מתחיל שלב I של ניסויים קליניים שבו בודקים את בטיחות התרופה בקבוצה של כמה עשרות מתנדבים צעירים ובריאים במשך חודשים ספורים, בשלב II מנסים כמה שנים את התרופה בעשרות חולים במחלה שלה נועדה התרופה כדי לקבוע את יעילותה ואת מינונה. בשלב III מנסים במאות או אלפי חולים עם כמה מינונים ועם פלסבו. גם שלב זה לוקח כמה שנים. אם הושגו בשלב זה תוצאות טובות מוגשת בקשה לרשויות בריאות, שזמן הטיפול בה אורך לפחות שנה. ד"ר בן-ציון ויינר, סגן נשיא למו"פ בחברת "טבע" אמד זמן פיתוח תרופה חדשה ב7- עד 10 שנים בעלות כמה מאות מיליוני דולרים. מכון המחקר Center Tufts העוקב אחר פיתוח תרופות קבע שמשנות התשעים התארך הזמן המושקע בפיתוח תרופות לכ11- שנים בממוצע, לעומת תשע בשנות השמונים ועלות פיתוח התרופות הוכפלה במתואם לאינפלציה ל800- מיליון דולר. מספר התרופות החדשות שיצאו לשוק עלה רק בשיעור מזערי מתחילת שנות השמונים, על אף שתקציבי המחקר והפיתוח זינקו פי 15 ליותר מ30- מיליארד דולר בשנה. למעשה בשנים האחרונות מספר התרופות החדשות אף ירד.

ד"ר אורי זיק, ד"ר לכימיה, מייסד וסמנכ"ל טכנולוגיות בחברת QuantimiX הישראלית, אמר: ".. מתוך מאה חומרים בעלי פוטנציאל לשמש כתרופות עדיין צריך לנסות אותם… הטעות כאן היא קריטית והיום 90% מהחומרים הללו נופלים בניסויים קליניים". ג'ושוע בוגר, גם ד"ר לכימיה ומנכ"ל חברת ורטקס לפיתוח תרופות מבוסטון, קבע: "מרבית מהמולקולות ששורדות שנים של ניסויים בבעלי חיים נכשלות בסופו של דבר בשנייה שהן נבדקות על מושאים אנושיים… ההסתברות של התעשייה להביא מולקולה לשלב 2, קרי ניסויים בבני אדם, היא כ-10%". אחרי שלב זה נופלות עוד כמחצית מהתרופות: 61% מהתרופות שהתחילו את השלב השני של הניסויים הקליניים בין מארס 1998 למארס 2003 לא הצליחו לעמוד בדרישות היעד להתחלת השלב השלישי של הניסויים הקליניים, או שהנתונים שסיפקו בניסויים אלה לא היה בהם די עבור הFDA- (סוכנות המזון והתרופות בארה"ב, שמאשרת תרופות חדשות). לפי נתוני הFDA-, 40% מהפרוייקטים של תרופות חדשות נכשלים בבחינת קצב התפרקות התרופה בדם, למרות שניסויים בבעלי חיים הראו ספיגה נאותה בגוף.

הצלחת תרופה חדשה בבעלי חיים אם כן אינה נותנת כל מידע על ההצלחה העתידית עם בני אדם. למצדדים בניסויים בבעלי חיים אין תשובות של ממש לטענה זו ולטענות דומות, השוללות ניסויים בבעלי חיים מחמת השוני הביולוגי הגדול בינם לבין בני אדם. פרופ' אהוד זיו, נסיין מהאוניברסיטה העברית, התייחס לכך בתחילת 1999 בכתבה ב"הארץ":

"… אין להסיק באורח אוטומטי שלחומר שנמצא יעיל ובטוח בניסויים בבעלי חיים תהיה השפעה דומה גם אצל בני אדם. אבל השונות בתגובות הפיסיולוגיות, או בתגובות לחומרים שונים, קיימת לא רק בין חיות לבני אדם, אלא גם בין אדם לאדם ובין קבוצות אתניות שנות. אנו לא משליכים אוטומטית ממצא מחיה אחת לחיה אחרת. להיפך. נקודת המוצא שלנו היא שאנו לא יודעים הרבה, אנו מבינים מעט ולכן חוקרים. אנו סקרנים. לכן, לא לכל דבר שאנו עושים יש תוצאה, וברור גם שלא לכל דבר יש השלכה מידית. בגלל הרעילות שעלולה להיות לתרופות, בודקים אותן על קבוצה קטנה של אנשים".

כותב מאמר זה לא הצליח למצוא בדבריו של זיו נימוק כלשהו שיצדיק ניסויים בבעלי חיים כשיטת מחקר טובה לרפואת בני אדם אלא דווקא להפך.

ישנו מספר קטן של חריגים, שבהם משתמשים בהליך חדש על בני אדם בגלל שקשה לבודקו בבעלי חיים או בגלל שכל האפשרויות הידועות מוצו ואין מה להפסיד. ניסוי בריפוי גנטי של חולי פרקינסון נערך לאחרונה ומבקריו טענו ש"החוקרים לא ביצעו ניסויים בקופים כדי לאשש את השערתם, ולכן ניסויים על בני אדם מסוכנים מדי בשלב זה". דעה זו מוזרה, בלשון המעטה, כי מעולם לא הבטיחו ניסויים בבעלי חיים בטיחות לבני אדם.

כמו כן יש להדגיש שמבחינה חוקית, לפי אמנת הלסינקי, ניסויים בבעלי חיים הם רשות ולא חובה, לפי הציטוט ממנה

“Clinical research must conform to the moral and  scientific principles  that justify medical research and should be based on laboratory and animal experiments or other scientifically established facts”.

מצעד הכישלונות ממשיך

ניתן לצפות שעם התקדמות הרפואה והצטברות הידע והניסיון ולאחר מסלול המכשולים של אישור התרופות כמעט שלא תהיינה תרופות שתתגלינה כמסוכנות. אולם כל הזמן יש מקרים חדשים. להלן פירוט של 3 מקרים נוספים מהזמן האחרון של כישלונות גדולים:

1. תרופת הבייקול (Baycol, בארה"ב ידועה בשם Cerivastativ) נגד כולסטרול, שפותחה על-ידי תאגיד הענק הגרמני באייר (Bayer).התרופה אושרה למכירה בארה"ב בשנת 1997 והוסרה מהשוק באוגוסט 2001. לחולים המטופלים בבייקול סיכויים גבוהים פי 5-10 ללקות בrhabdomyolysis- לעומת חולים שטופלו בתרופות אחרות נגד כולסטרול. ברבדומיוליזיס מתים תאי שריר בגוף בהמוניהם והכליות ניזוקות עד כדי כשל כלייתי; האשלגן המשתחרר מתאי השריר הפגועים משבש את פעולת הלב ועלול לגרום ל***cardiac arrest התרופה קושרה ליותר ממאה מקרי מוות. הוגשו 7,800 תביעות משפטיות נגד התרופה ויותר מ400- תביעות יושבו מחוץ לכותלי בית המשפט. עורכי דין שהגישו תביעות נגד באייר ונגד גלאקסו-סמית-קליין, שותפתה של באייר בשיווק התרופה, טוענים שעוד בשנת 1997 באייר ידעה על הבעיות הקשורות לתרופה, ידעה שהחברה תהרוג אנשים, אבל החליטה למכור אותה בכל זאת כדי לעשות כסף. עורכי הדין של באייר הכחישו זאת. באתר *** מפורטים הנזקים שנגרמו לבעלי חיים שונים - כלבים, חולדות ועכברים - מהזנה כפויה בבייקול (מבדק רעילות כרונית) במשך זמן רב: דימומים ובצקות באיברים שונים, קטרקטים, ניוון סיבי שריר, פגיעה בכבד ועוד נזקים. ריכוז התרופה בדם בעלי החיים היה גבוה פי 2 עד 23 מריכוזו בבני אדם הנוטלים את התרופה. חלק מנזקים אלה אירעו בבני אדם וחלק לא. אם הניסויים בבעלי חיים מלמדים על מה שיהיה לבני אדם מהתרופה מדוע לא פסלו אותה מלכתחילה? אם הניסויים אינם מלמדים מדוע בכלל ביצעו אותם? דעתי האישית היא שחברת באייר לא רצתה להרוג אנשים ושיווקה את התרופה, כי ידעה שהשפעותיה של תרופה על בעלי חיים אינן מלמדות על השפעותיה על בני אדם.

2. טבלית פרמפרו (Prempro) המיוצרת על-ידי חברת התרופות Wyeth נחשבת לטיפול ההורמונלי הנפוץ בארה"ב בקרב נשים הסובלות מתופעות של גיל המעבר. הטבלית מכילה אסטרוגן המופק משתן של סוסות הרות ופרוגסטרון – הורמונים שגוף האשה מפסיק לייצר בהדרגה עם תחילת גיל המעבר ועד הפסקת הווסת. מספר מחקרים בתחילת שנות השמונים מצאו שנשים לאחר גיל הפוריות שנטלו את שילוב ההורמונים סבלו פחות ממחלת לב כלילית ולכן במשך 20 שנה רופאים היו ממליצים לנשים ליטול את שילוב התרופות, שנודע בשםhormone replacement therapy) HRT ). ביולי 2002 פרסם הארגון האמריקאי "היוזמה לבריאות האישה" מחקר שלפיו נשים הלוקחות פרמפרו מגדילות את סיכוייהן לחלות בסרטן השד. תוצאות נוספות של אותו מחקר הראו על סיכון מוגבר למחלות לב(!), לקרישי דם ולמחלות כיס המרה.

ההבדלים בתוצאות המחקרים נבעו מכך שהמחקרים בתחילת שנות השמונים בוצעו עם נשים משכילות שהשגיחו על עצמן ועל בריאותן ונהגו להתעמל – דברים שגרמו להן לפחות בעיות ללב (למרות נטילת ההורמונים) ביחס לנשים שלא נטלו את ההורמונים ושימשו כקבוצת בקרה. המחקר החדש בוצע בקרב אוכלוסייה דומה של נשים, שחלק מהן נטלו HRT וחלק לא. אם מחקרים בבני אדם מייצרים מידע סותר כיצד יכולים ניסויים בבעלי חיים לייצר מידע אמין?

3. חברת Vaxgen פיתחה חיסון נגד איידס בשם AIDSVAX, שעבד היטב בקופי שימפנזה ובוסס על חלבון בשם GP120, שבאמצעותו נצמד נגיף האיידס לתאי T סייענים בעלי קולטני CD4 שאותם בעיקר הוא מתקיף. אם המערכת החיסונית תוקפת חלבון זה היא אמורה לנטרל את הווירוס לפני שהתחיל לשעתק את עצמו בגוף. החיסון ניתן לאוכלוסייה גדולה של אנשים ונשים שאינם חולים באיידס, שאורח חייהם העמיד אותם בסיכון גבוה להידבקות, כדי לבדוק לאחר זמן כמה מהם לקו באיידס ביחס לקבוצת בקרה שאנשיה קיבלו חיסון דמה (המשתתפים לא ידעו אם קיבלו חיסון אמיתי או חיסון דמה). בפברואר 2003 הודיעה החברה שהחיסון היה יעיל רק בקרב שחורים (78.3%) ואסיאתים (67%). לאנשים לבנים, שעבורם פותחה התרופה הייתה יעילות החיסון 3.8%.

לגבי השחורים תוצאות הניסוי הקליני אינן מובהקות ואף בעייתיות: כי ראשית מתוך 5009 המשתתפים היו רק 314 שחורים, דבר המחליש את מהימנות המדגם. שנית, בקבוצה שקיבלה חיסון דמה (111 משתתפים) נדבקו 5 גברים וארבע נשים ובקבוצה שקיבלה את החיסון האמיתי (203 משתתפים) ארבע גברים נדבקו ונשים כלל לא נדבקו. בקרב 314 השחורים היה מספר דומה של גברים ונשים. מתוך 58 זכרים שחורים בקבוצת חיסון הדמה נדבקו ארבעה ומתוך 110 זכרים שחורים בקבוצה שחוסנה בחיסון האמיתי נדבקו גם ארבעה. המסקנה מפרופורציה זו היא שיעילות החיסון אינה עולה על 50% לקבוצת זכרים שחורים המקבלת אותו – שיעור גרוע מאוד לחיסון. יתר על כן – לא כל מקבלי החיסון נחשפו בפועל לנגיף האיידס, ואילו כך היה ברור שהיו הרבה יותר נדבקים. במגבלות המדגם – זהו חיסון שהשיג תוצאות טובות רק עם נשים שחורות, אך תשעה מתוך עשרה קורבנות של מחלת האיידס הם גברים. אין להסיק על סמך ניסוייה של חברת Vaxgen שקיימת קרבה ביולוגית מיוחדת בין נשים שחורות לשימפנזים: נשים שחורות מתות מאיידס, אך לשימפנזים שהודבקו בנגיף האיידס אין סימפטומים של מחלה, למרות שהנגיף מצליח לשרוד בגופם.

עיון בהבדלים בין המערכת החיסונית של שימפנזים לזו של בני אדם מביא לפליאה מדוע נבחרו שימפנזים לבדיקה מקדמית של יעילות החיסון: תאי T סייענים של שימפנזים נמצאים בריכוז נמוך יותר בדמם של שימפנזים מאשר אצל בני אדם והם יעילים יותר מאלה ש האדם ב"סימון" היעד לתאי T קוטלים, שנמצאים בכמות גדולה יותר אצל השימפנזים והם שמחסלים תאים שנוגעו באיידס (נגיף האיידס אינו תוקף תאי T קוטלים). לשימפנזים יש פחות סוגים של תאי T קוטלים, תאי B בשימפנזים מייצרים יותר נוגדנים ומוקדם יותר מאשר אצל האדם, נגיפי איידס נמצאים בבני אדם בסוגי רקמה רבים בגוף אך אצל השימפנזים רק בתאי הדם.

ההבדלים במערכת החיסונית בין לבנים לבין שחורים ואסייתיים הם מעטים לאין שיעור מאשר ההבדלים במערכת זו בין כל אחד מהם לשימפנזים. בדיקה מדוע יעילות החיסון משתנה אצל בני אדם שונים יכולה לקדם חיסון עתידי, אך הבדיקות של יעילותו בשימפנזים רק עיכבו את תחילת הניסוי הקליני.

ב14.11.03- הודיעה החברה שחיסון זה נכשל, לאחר שהתקבלו תוצאותיו של ניסוי בבנגקוק, תאילנד בקרב 2,546 בני אדם שמשתמשים בסמים: התברר שהסיכוי של אדם שחוסן ב-AIDSVAX לחלות באיידס זהה לסיכוי של אדם שלא חוסן: 106 בני אדם שקיבלו את החיסון חלו באיידס לעומת 105 בני אדם שקיבלו חיסון דמה וחלו באיידס.

שלושת דוגמאות אלה מכסות בעצם את כל הסוגים של תרופות: תרופות ותיקות שנמצאות זמן רב בשימוש, תרופות חדשות הנמצאות מספר מועט של שנים ותרופות בתהליך פיתוח. כל התרופות נוסו ללא יוצא מן הכלל בבעלי חיים בזמן הפיתוח, לפני הוצאתן לניסויים קליניים ואף לאחר גמר פיתוחן. הסיבה לניסויים בבעלי חיים לאחר גמר הפיתוח היא הרצון להוציא מאמרים לכתבי עת מדעיים – דרישת היסוד מכל בעל משרה אקדמית בדירוג מחקרי באוניברסיטה. קשה להשיג אישורים לביצוע מחקרים בתרופה קיימת בבני אדם, אך אין בעיה אם מדובר בבעלי חיים.

עוד דוגמה של כישלון הנזק והעיכוב שגורמים ניסויים בבעלי חיים לפיתוח טיפולים הוא יצירת עורקים מרקמותיו של חולה המיועדים להשתלה בגופו הוא, במיוחד לניתוח מעקפים. לא תמיד ניתן למצוא אצל החולה עורקים במצב טוב. קבוצת מחקר מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה שבארה"ב הצליחה באמצע 2001 ליצור במעבדה עורקים של פרות וחזירים, אך לא הצליחו ליצור באותה שיטה כלי דם אנושיים. התברר שתאי שריר של בקר וחזירים מסוגלים להתחלק בתרבית פעמים רבות, אך תאי שריר אנושיים מתחלקים מחצית מספר הפעמים ואף פחות מתאי שריר של פרות וחזירים. קבוצת המחקר הצליחה לאחר שנתיים לגדל כלי דם אנושיים, בפותרה את בעיית ההתחלקות בדרך מתוחכמת. ההתעסקות בתאי פרות וחזירים רק עיכבה את הפיתוח. יתר על כן – אילו היה המחקר מתרכז בתרביות תאים אנושיות במקום ב תרביות תאים של בעלי חיים הקלות להשגה היה מצטבר ידע רב לאין שיעור כיצד לטפל בתרביות תאים, וידע זה היה אפקטיבי ויעיל לפיתוחים רפואיים.

 ליקויים בניסויים קליניים

חוקרים רבים השקיעו מחשבה מדוע ישנם כישלונות בתרופות, למרות שהן נוסו על בני אדם, שמהם מצפים לתוצאות מדויקות (לא כמו בבעלי חיים). שני רופאים אמריקניים פרסמו מאמר על תופעות לוואי של תרופות ובו מנו מספר סיבות לכישלון הניסויים הקליניים:

1.      מספר נמוך מדי של אנשים משתתף בהם, כך שלא כל תופעות הלוואי מתגלות

2.      הניסויים פשוטים מדי: הם אינם כוללים אנשים עם היסטוריה רפואית מסובכת או כאלה שנוטלים תרופות רבות

3.      בניסויים אין "קצוות": לא משתתפים ילדים, קשישים, תינוקות ונשים בהיריון

4.      בוחנים ריפוי של בעיה רפואית אחת בלבד

5.      לא מתקבלים האפקטים של שימוש כרוני בתרופה מפני שמשך הזמן של הניסוי קצר

6.      תרופה יכולה להיעשות מסוכנת אם נוטלים יחד עמה תרופה אחרת. מצבים כאלה לא נבדקים

סיבות אחרות שאינן קשורות להיבט המדעי הן שחברת התרופות נותנת מידע חסר או מטעה לרגולטור שמאשר את התרופה או מפעילה עליו לחץ או שוחד. השלב הקריטי של קבלת מידע על התרופה הוא השנים הראשונות לאחר יציאתה לשוק. רופאים מדווחים מעט מאוד על תופעות לוואי הקשורות לתרופות: במחקר שנערך במחוז בורדו בצרפת התברר שרופאים כלליים מדווחים על מקרה אחד של תופעות לוואי של תרופות מתוך 24,433 (!) תלונות המוגשות להם. בניתוח נפרד של דיווח על תופעות לוואי חמורות נמצא שרק 1 מתוך 4,610 מקרים דווח למרכז הבקרה על תרופות במחוז.

שיטות מתוחכמות בפיתוח - האור בקצה המנהרה

קיימות שיטות חלופיות רבות (שיטות הבאות במקום ניסויים בבעלי חיים) לבדיקת חומרים שמועמדים לשמש כתרופות חדשות, אך קצת מאוד מהן זכו להכרה ממוסדת כך שהן באות במקום ניסוי בבעלי חיים, ומדובר במבדקים בודדים לגרימת נזק לעור ורעילות מחשיפת חומר לשמש. חברות שונות מנסות להחדיר שיטות כאלה במטרה לקצר את הזמן שלוקח לבדוק בבעלי חיים ולקבל תוצאות מדויקות יותר (כמו שהחומר אמור להתנהג בבני אדם). חברת HPBM שהוקמה בישראל בתחילת 2001 על-ידי חברת הרלן העולמית פיתחה שיטה לאמוד את סיכוייו של חומר לשמש כתרופה בעזרת זיהוי ראשוני של תכונות באמצעות מחשב ואפיון התנהגות החומר במעי ובדם באמצעות תמיסות מיוחדות: מכניסים את החומר למבחנה המכילה דם אדם כדי לראות כמה מהר יתפרק וכדי לבדוק ספיגה במעי החומר מוכנס לתרבית תאים. יש גם בדיקה להשפעות לוואי. בארה"ב ובאירופה יש כעשר חברות מובילות כמו HPBM. חברות אלה מקבלות חומר, מעבירות אותו שורת בדיקות ומספקות תוצאות כמותיות ואיכותיות במטרה לייעץ אם להמשיך לפתח את החומר. מישל אפרגן, מנהל HPBM אמר שמעבדות אלה מצמצמות את אחוז הכישלונות המלווים תהליכי פיתוח תרופות בשיעור של עד 60%.

לעיל דובר על בדיקה של חומר האם הוא מתאים לשמש כתרופה. בדרך כלל מפותחת תרופה על-ידי ניסוי חומרים אפשריים רבים, כמו שאמר ד"ר צחי ברגר, מנכ"ל חברת הביוטכנולוגיה הישראלית QuantomiX: "הגישה הרווחת בפרמקולוגיה היום היא לסרוק ולאתר אלפי טרגטים (כלומר אותם חלבונים בתא שהתרופה תצטרך לתקוף), להקים ספריות שלמות שלהם ולסרוק אותם הלוך ושוב כמה שיותר". שיטות חכמות לפיתוח תרופות שאינן באמצעות אילימינציה של חומרים אינן מעניינו של מאמר זה כי אינן משתמשות בניסויים בבעלי חיים. רק אעיר שניסויים בבעלי חיים עיכבו ומעכבים פיתוח שיטות כאלה.

לסיכום: הרפואה תתקדם היטב רק אם החוקרים יזנחו את בעלי החיים במעבדות ובמקומם ינצלו היטב את המוח האנושי ואת האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים.

חזרה לרשימת הכתבות - הקליקו כאן

פינוי בעלי חיים מגוש קטיף – עדות אישית

מאת: יריב גלבוע

הכתוב להלן מתעד את השתתפותי בפינוי בעלי החיים מחבל עזה ביממה האחרונה שעוד הותר לנו להיות שם. כתבתי גם על הפינוי בכללותו, אך דברי אינם תיעוד מקיף של כולו. אני מפרסם זאת גם כדי לגייס מאמצות/מְאַמצים, שתאמצנה את החתולים שפונו מגוש קטיף ולגייס תרומות לטיפול בהם – שניהם נחוצים בדחיפות עכשיו. בסוף הכתבה יורחב על אימוץ ותרומות.

 פינוי התושבים הישראלים של חבל עזה היה רע לאנשים שפונו, אך רע ומר שבעתיים לבעלי החיים. חתולי בית, כלבים, תרנגולות, אווזים ועוד סוגים של בעלי חיים הושארו שם. חלקם במתכוון. הרוב הגדול של בעלי החיים שנשארו שם היו חתולי רחוב – אלה שלא היו שייכים לאף אחד ובורחים כשבני אדם מתקרבים אליהם. חתולי רחוב חיים מפסולת הבשר של בני אדם או ממה שמאכילים אותם. בחולות עזה יש מעט מכרסמים בגודל עכברים וקצת לטאות. מעט מאוד חתולים יכולים לשרוד על ידי ציד באיזור זה, אך החתולים אינם מותאמים לתנאי המדבר וחוסר המים שם, ובהיעדר מקור מים באותם יישובים שפונו צפויים הם למות, אולי בתוך שבועיים, פרט למעט שבמעט שאולי ינדדו ליישובים פלשתיניים. עמותות ופעילים למען בעלי חיים ידעו וצפו זאת. עמותת "נח" – ארגון הגג של העמותות למען בעלי חיים בישראל ארגנה מספר מתנדבים ועמותות השאילו כלובים ומלכודות. הצבא ומשרד החקלאות הערימו קשיים ולא נתנו היתרי כניסה לגוש קטיף, תקציבים או אמצעים אחרים.

ב-21.8.05 התחיל ד"ר משה סלמוביץ, וטרינר מנהריה, לפנות בעלי חיים עם מספר מתנדבים, כשעבודתו ועבודתם נעשית בהתנדבות. עמותת "נח" אמורה להחזיר לו הוצאות דלק, מזון וחיסונים. אגודות שונות סיפקו כלובים ומלכודות.. משה התמקם עם רכב-מרפאה בנווה דקלים, לכד, עיקר סירס, חיסן וטיפל טיפול רפואי באלה מבעלי החיים שהיה צורך – כמעט כולם חתולים. יחד עמו עשו במלאכה יוליה מייטר, אסי דר, מתן קריב, דני גולן ואחרים שאיני מכיר - כולם אנשים מדהימים שיותר משבועיים עבדו ללא הפסק בתנאים קשים של חוסר שינה, ביום ובלילה, ללא מקלחת וארוחה חמה, תוך כדי סיכון של פיגועים. קשה למצוא ווטרינרים ומתנדבים שיסכימו לעבוד בכאלה תנאים. צוות או שניים נסעו ברכב ביישובים השונים בחבל עזה ולכדו בעלי חיים. לנצרים הגיעו רק פעם אחת עם ליווי צבאי. הלכידות היו בעיקר בלילה, כי בלילה יוצאים החתולים ומסתובבים ועיניהם מחזירות את אורות הפנסים. ביום הם פחות מסתובבים בשל החום וקשה לאתר אותם. כשרואים חתול שמים מלכודת עם פיתיון בתוכה, ואם יש מזל החתול נכנס והמלכודת נסגרת עליו. את החתול מעבירים מהמלכודת לכלוב ומשחררים את המלכודת לשימוש נוסף. את הכלובים עם החתולים מעבירים במחסום כיסופים לרכב שבא מישראל, מקבלים כלובים ריקים וחוזרים עמם.

בתחילת ספטמבר התבקשתי לבוא ולסייע והשבתי בחיוב. פה מתחיל סיפורי האישי. חשבתי שאבוא ביום ראשון 4.9.05, אך לא היה אישור כניסה לגוש קטיף וזה נדחה כל יום. ביום שלישי 6.9.05 קראתי כתבה מפרגנת על סיום פינוי בעלי החיים מחבל עזה וביום רביעי קראתי שהמון ערבי ניסה להיכנס לנוה-דקלים, ואחד מהם נורה ומת. דיברתי עם משה ומתן על זה והם אמרו לי שנשארו עוד בעלי חיים רבים לפנות, בניגוד לאמור בכתבה, ושהסיכוי להיפגע מפיגועים שם קטן.

ביום רביעי בצהריים קיבלתי לפתע הודעה שיש אישור. מיהרתי הביתה והתארגנתי וב-½3 אספה אותי מיכל ברכבה והתחלנו לנסוע למחסום כיסופים. במחסום נפגשנו עם סַבִּי, אריאלה ועוד שתי צעירות. הן נסעו ברכב המלא פנימה ואני המתנתי למתן שיבוא. מתן היה עסוק בלכידת חתולים בכפר דרום, וחצי השעה שהבטיח לבוא התארכה לשעתיים. הייתי ממורמר על כך. מתן בא ועמו 12 כלובים, כשבתוך כל כלוב חתול. משראיתי זאת כבמטה קסם הפסקתי להיות ממורמר ושמחתי שחתולים אלה במיוחד, ועוד הרבה אחרים, ניצלו ממוות איטי ברעב ובצמא. הכלובים נדחסו בקושי למכונית של מיכל, שנסעה למסור את החתולים לבית מחסה. נסעתי עם מתן, שנהג. כבר היה חושך. הגענו למקום שהיו בו חורבות בתים, ומתן אמר לי שזה כפר דרום. לא היו שלטי כיוון כלשהם לאורך הדרך (אח"כ התברר שהשלטים וכל כיתוב ישראלי הוסרו במתכוון). חשבתי שאילו הייתי נוסע לבדי הייתי יכול בקלות לתעות. בכפר דרום היו חיילים. אזרחים עסקו בפירוק דברים מהמפעל הגדול שם. נפגשנו עם משה, דני, יוליה ואסי, שהיו ברכב אחר. משה נהג, דני האיר בפנס לסביבה בחיפוש חתולים, והשאר כולל אני הצבנו מלכודות לחתולים שראינו. באנו למלכודות שהוצבו ואספנו אותן אם היו בהן חתולים. לאחר שעה בערך הרגשנו שמיצינו את הפעילות במקום והמשכנו לנווה דקלים. הגענו לחסימה בכביש והופנינו לדרך עפר עוקפת. שמעתי שהחסימה הייתה בשל פירוק מטען צד בהמשך הכביש. היה מפחיד (לי לפחות) לנסוע בדרך העפר, שאותה לא הכיר איש מנוסעי הרכב. אך לבסוף התחברה דרך העפר לכביש הראשי והגענו לנווה דקלים.

מבני הציבור בנווה דקלים לא נהרסו, אך היו במצב גרוע. היינו ממוקמים במבנה שהיה בעבר המרפאה של נוה דקלים וגם מכון מחקר חקלאי. במבנה לידנו היו חיילים ממשטרה צבאית. שני גנרטורים צבאיים עבדו – אחד לנו באדיבות צה"ל ואחד להם, וסיפקו חשמל חשוב לתאורה, לטעינת פלאפונים ולהזנת מצברי רכב-המרפאה, ששמרו את הקור במקרר שלה, שהכיל חיסונים. ראינו חתול בסביבה, והחבר'ה אמרו שהחתול פה מספר ימים ואינו נכנס למלכודות. הצבנו מלכודת. החתול אכל את האוכל לידה, אך לא נכנס אליה אלא התיישב לידה והחל להתלקק. משה התגנב ולכד אותו בעזרת מוט רשת. החתול נאבק ברשת ללא הועיל והוכנס למלכודת. לכידה היא אקט אלים שגורם שוק לחיה הנלכדת, אך פה לא הייתה שום ברירה. אי הנעימות מהלכידה, מהסירוס/עיקור ומהכליאה למשך יום יומיים בטלה לעומת הסוף הבלתי נמנע של מוות בצמא וברעב שצפוי לחתולים. סייעתי להעביר את החתול ממלכודת לכלוב, וידי הייתה בקרבת הכלוב, כשרגלו הקדמית של החתול יצאה מהכלוב. משה הזהיר אותי מיד, אך לא הספקתי למשוך בזמן את ידי וחטפתי שריטה כואבת באצבעי.

השעה הייתה בערך 10 בלילה. יצאתי עם אסי לסיבוב בנווה דקלים. זה היה היישוב היהודי הגדול ביותר בגוש קטיף, והכיל הכי הרבה חתולים. משה סיפר לי שכשהגיע לשם הופתע מהמספר הגדול של החתולים יחסית לגודל המקום. הוא נימק זאת בכך שלהבדיל מקיבוצים או מושבים בגודל דומה לא נעשו שם אף פעם מבצעי עיקור או קטילה של חתולים. הסתובבנו בחשיכה ביישוב ההרוס. מפעם לפעם ראינו מבנה שלא נהרס. המראה היה עגום: רהיטים שלמים במצב טוב היו פזורים פה ושם ועוד פריטים רבים: עגלות ילדים, אופניים, קרשים, ועוד. על מה ידברו פעילי זכויות בעלי חיים? דיברנו על צמחונות וטבעונות וניסיתי לשכנע את אסי להפסיק להיות כמעט טבעוני ולהיעשות לטבעוני. אסי הוא סטודנט לווטרינריה. ליד בית הכנסת של נווה דקלים היה חתול שחור גדול שלא היה נכנס למלכודות. חשבתי להביא את הכלוב שלי ולנסות לתפוס אותו לא בעזרת מלכודת, אך לא הסתדר. דחיתי זאת למחר בבוקר. אריאלה הסתובבה אחרינו עם הרכב שלה. כשהיינו רואים חתולים היינו מציבים מלכודות עם פיתיון ומפעם לפעם היה נכנס חתול. רוב החתולים שנכנסו היו קטנים. לא הייתה תאורה כלשהי לאורך הרחובות השוממים והחרבים. אילו היו צופים בנו הפלשתינאים היו חושבים שאנו פטרול סיור ששומר על נווה דקלים, כי נסענו לאט, מאירים לכל מקום בפנס חזק. חשבתי לתומי שאנו גם מטרה נאה לצליפות, אך הרגעתי את עצמי שליד נווה דקלים אין יישובים ערביים. באיזה שלב התחילה אריאלה לנסוע לבד. התפלאתי כיצד מעיזה אריאלה לנסוע לבד כך. לא הצלחתי למקם את עצמי ברחובות, ואילו אסי היה מפסיק לנהוג לא הייתי יודע איך חוזרים למרכז.

הגענו למסקנה שמיותר ששני רכבים ייסעו ביחד, ונכנסנו שלושתנו לרכב של אסי. ראינו משאית ברחוב עם שני אנשים, שעסקו בהעמסת ציוד. הם אמרו שבאו לפנות מה שאפשר באישור המועצה האיזורית. השעה הייתה בערך 1 בלילה. מפעם לפעם היינו מוצאים מלכודת עם חתול והיינו שמים אותה באוטו. חזרנו למרכז והעברנו מהמלכודות לכלובים, כדי שנוכל שוב להשתמש במלכודות. לקראת הסוף אסי נסע לאט מאוד. התברר שהוא היה עייף מאוד, עם חוסר שינה כרוני. חזרנו למרכז ב-2 בלילה כדי לנוח מעט. נשכבתי על מזרון ונרדמתי. אסי ואריאלה החליטו לא להעיר אותי והמשיכו בעצמם. ב-4 העיר אותי משה, שעד אז תפס ביישובים אחרים, ואמר לי להציב מלכודות במרכז. הצבתי וחזרתי לישון, כי אי אפשר לדעת מתי ייכנס חתול למלכודת. אסי ואריאלה הגיעו, העירו אותי ודרשו בדחיפות מלכודת, כי היו חסרות מלכודות והיה צריך ללכוד גור, שאמו נלכדה. הבאתי להם אחת המלכודות שהצבתי במרכז וחזרתי לישון.

ב-6 בבוקר העירה אותי יוליה ואמרה שכדאי להציב מלכודות בקרוונים ליד בית הספר. הלכתי עם המלכודות הכבדות כ-200 מטר לשם והצבתי. חזרתי ויצאתי לסיבוב עם אריאלה ברחובות. כבר היה אור, ולאור היום לא נראה האיזור כה גדול כמו שנראה בלילה, וגם לא היו קשיי התמצאות. אבל היו הרבה פחות חתולים מאשר בלילה. החתול השחור, זה שליד בית הכנסת הגדול, לא נצפה כלל, למרות שעברנו שם מספר פעמים וקראנו בקול, וחוששני שגורלו נחרץ. כמובן, גם אילו הופיע מעטים הסיכויים שהייתי מצליח ללכדו. אריאלה רצתה להצטלם ליד בית הכנסת. הלכנו הצידה כדי שהשמש לא תהיה מול המצלמה ופתאום הבחנתי בקיפוד שכוב על צדו, דבוק לאספלט של רחבת החניה של בית הכנסת. לידו הייתה לטאה קטנה מתה, גם היא דבוקה. על הרצפה היה חומר צהבהב דביק מאוד. דווקא לא היה לחומר ריח של דבק מגע. אריאלה נעמדה עליו ובקושי הצליחה להוציא את נעליה. הוצאנו את הקיפוד בעדינות ושמנו אותו בקופסת פלסטיק. הוא מיד נדבק לקופסה. כיסיתי את החומר הצהבהב, שהתפרש על שטח גדול, בקרטונים ובקלקרים כדי שחיות נוספות לא תידבקנה, ומיהרנו עם הקיפוד למרכז. אי אפשר היה לדעת כמה זמן הוא כך ואם הוא סובל מהתייבשות ואם החומר פגע בו. השעה הייתה בערך 9 ואסי היה ער, לאחר שישן אולי 3 שעות. ניסינו להמס את החומר הצהוב, שהיה דבוק לקוצי הקיפוד ולרגליו, בעזרת סולר, וללא הצלחה כמעט. אסי התחיל לקצץ בעזרת מספריים את קוציו של הקיפוד שהיה בהם דבק. הוא התמיד במלאכה זו בסבלנות בערך שעה וחצי ואחריה הקיפוד הלך, ואפילו נראה לדעתי בסדר.  

הנוף מנווה דקלים יפה מאוד: מסביב חולות עם צמחייה ובמערב ים מאחורי שורת תמרים ארוכה. עצוב לעזוב כזה מקום. אני אישית מקווה שניתן יהיה להגיע לשם בעתיד כתיירים, ושלא יקימו מבני בטון בכל מקום כמו שעושים לצערי בישראל.

בינתיים כשאסי התעסק עם הקיפוד הלכתי לקרוונים שליד בית הספר ומצאתי שם כלוב עם חתול. הבאתי אותו למרכז. ראיתי גור ליד המרכז, והוא נכנס אליו. מיהרתי אחריו והברחתי אותו לחדר קטן ללא מוצא. חסמתי את דלת החדר בחלון גדול שהיה שם והזעקתי את אסי, ששמר שהחתול לא יקפוץ. לכדתי את החתול בעזרת הכלוב שלי. באותה כתבה מפרגנת בעיתון שסיפרה על הפינוי שהושלם [לכאורה] הייתה תמונה של מתנדבת מעבירה חתול בידיים לכלוב. אצלנו לא היה חתול שנתן לנו לנגוע בו, ואילו היינו אוחזים חתול הוא היה מיד שורט, נושך ובורח. התמונה בעיתון הראתה מצב חריג בעליל.

דיברתי עם יוליה לגבי פינת החי. היו שם תרנגולות, אפרוחים וברווזים, ששוטטו לא נעולים ליד המקום שבו הייתה פינת החי ואי אפשר היה לתפוש אותם כי הם היו נמלטים בקלות ולא נכנסים למלכודות. חשבתי שאולי אוכל בכל זאת לתפוס, אך לבסוף לא יצאנו לשם.

עם אריאלה עשיתי עוד סיבוב לבית הכנסת בתקווה לתפוס את החתול השחור, שנתבדתה. החלטנו לעלות לבית הכנסת. בדרך מצאתי מלכודת נטושה. לפעמים יש דברים טובים מסקרנות.

חזרנו למרכז. משה ומתן ישנו. מתן ישן בישיבה מחוץ לחדר השינה שעון על הקיר החיצוני של המבנה ורגליו ישרות. צורה מוזרה לשינה... כנראה לא תכנן להירדם שם, אך העייפות השתלטה עליו. משה ישן ב"סטייל" על מזרון...

 אלה היו שעות חמות, שבהן החתולים לא יוצאים ואנחנו הפסקנו ללכוד. ידענו שכמעט בטוח שזה היום האחרון שלנו באיזור. מהבוקר הגיעו קבוצות רבות של חיילים וחיילות שעברו בבתים ובמבנים, פינו דברים שנשארו וגם אשפה.

הלכתי למלא מים כדי לחלק ביישובים לפני שנעזוב את הרצועה. רק בבית הספר עוד נשארו מים. לא סתם נשארו אלא דלפו ויצרו שלולית גדולה. התברר אח"כ שישראל ממשיכה לספק מים לעזה גם אחרי ההתנתקות. היה רק ג'ריקן אחד, והלכתי עם עגלת סופרמרקט מלאה בבקבוקי פלסטיק ריקים של ליטר וחצי. מחזה רווח בתל אביב ובערים אחרות שבהן ישנם אוספי בקבוקים, אך מוזר מאוד לאותו מקום ולאותה שעה. אריאלה התפקעה מצחוק כשראתה זאת. מילאנו אני ואסי מים במשך זמן רב ואסי ואריאלה יצאו ברכב עם מים ומלכודות ליישובים שונים בצהריים לחלק מים ולנסות לתפוש חתולים. הם חזרו כשאסי עייף ולאה עם 3 גורים שאחד מהם נכנס למלכודת ואת השניים הנותרים בדואים תפשו עבורם. אריאלה סיפרה שהייתה להם דילמה מאוד לא נעימה עם חתולים אחרים באותו סיבוב: ביישוב קטיף נתפסה חתולה במלכודת, גוריה נשארו בחוץ והמלכודת לא הופעלה אף כשנכנסו אליה. הם החליטו לשחרר את האם. האם טוב עשו? טוב שלא אני הייתי צריך להחליט אז.

 שני קצינים נכנסו למבנה ותהו מה אנו עושים שם. אחד מהם אמר שהיינו צריכים לא להיות שם כבר מאתמול, ושאנו צריכים להתפנות. הסברנו שנשארו עוד בעלי חיים נוספים רבים שיש להציל, אך הוא אמר שבלילה יתחילו לפוצץ בנווה דקלים מִקלטים ואסור לאף אחד להישאר שם. בלית ברירה התחלנו להתארגן. בינתיים בא חייל ופינה את הגנרטור שלנו ואת הגנרטור של חיילי המשטרה צבאית, שכבר עזבו. חיכינו למתן שיחזור ממחסום כיסופים. הייתה קליטה גרועה ברשתות הפלאפונים, אך קליטה טובה ברשת שלי. פתאום נפסקה הקליטה אצלי מפני שפירקו אנטנה סלולרית. התחכמתי ועליתי לקומה השלישית של בניין המועצה האזורית, ושם הייתה קליטה גרועה שהסתמכה על אנטנות סלולר בתוך הקו הירוק, אך לפחות הייתה קליטה, והודעתי למתן על הוראת הפינוי. אותו אחה"צ הושג במאמצים אישור מיוחד ללוכדים שבאו ולכדו בהצלחה כמעט את כל החיות של פינת החי של נווה דקלים.

היה פינוי מואץ של תשתיות וציוד. מנוף העמיס מבנים על משאיות ענק. דחפור צבאי עבד בקדחתנות לידנו להכשיר שטח גישה למנוף כדי שיוכל לקחת עוד מבנים. מוקדם יותר בבוקר עלה עשן שחור שעה ארוכה כשצה"ל החריב גשר.

 מבזק חדשות מן העולם

לוקט ותורגם ע"י מערכת "קול החי"

כינוס אירופאי בנושא חלופות מחקר - בריסל, 7 בנובמבר, 2005

בתאריך זה, יתקיים בפרלמנט האירופאי כינוס של האיחוד האירופאי בשיתוף גורמים מהתעשיה והמחקר. הכינוס יעסוק בנושא איתור וקידום חלופות לניסויים בבעלי חיים לצרכי מחקר ורפואה. הכינוס התמקד בשלושת ה-"R" (replacement, reduction, refinement – צמצום מספרי, מציאת חלופות ראויות וצמצום במהלך המחקרים עצמם). כינוס זה יהווה המשך לכנס הקודם שהתקיים במהלך אוגוסט בברלין.

כללי – בסה"כ באירופה בוצעו ניסויים ב- 11 מליון בעלי חיים בשנה שעברה בלבד (וזה כשליש מכמות הניסויים שבוצעו בשנה בשנות ה- 70), מספר זה הוגדר כגבוה מדי על ידי מוסדות האיחוד האירופאי שמכירים בצורך לפעול למען צמצום התופעה ומציאת דרכי מחקר אלטרנטיביות.

קובנס מבטלת תביעתה נגד PETA – וירג'יניה ארה"ב, 21 באוקטובר, 2005

בהמשך לחשיפה מזעזעת שבוצעה ע"י אירגון  PETA  הוגשה תביעה נגד האירגון ע"י מעבדות קובנס על מנת למנוע את הפצת החומר שצולם במצלמה נסתרת. החומר שצולם ע"י פעילה שהתקבלה כעובדת בחברה, כולל עדויות מחרידות ליחס של מכות, קללות, צחוק מול הצעקות, הבכי והסבל של הקופים ובעלי חיים אחרים. פרטים על החשיפה ניתן לקרוא בכתבה שהתפרסמה בגליון "קול החי" מחודש ספטמבר http://www.isav.org.il/nl/NLsep2005.htm .

ביטול התביעה בא בעקבות תביעה דומה שנדונה בבית משפט בבריטניה ובה נדרשו קובנס לשלם הוצאות משפט בסך כ80,000$, כמו כן עובדים שצולמו כמתעללים בבעלי החיים במיוחד, פוטרו מעבודתם. נמסר מ- PETA כי השימוש והפצת החומר יימשכו וכן נקיטת הליכים והפגנות כנגד מעבדות קובנס.  ( PETA-people for the ethical treatment of animals )

שיפנזה מוכרת כיצור בעל ישות משפטית – ברזיל, 6 באוקטובר, 2005

לראשונה, שופט מכריז על שימפזה בשם סויקה שמתה בגן החיות של סלבדור כישות משפטית (legal subject בניגוד ל- legal object). סויה, בת ה- 23 סבלה מתסמונות של דיכאון לאחר שבן זוגה מת מסרטן בחודש מאי. למרות שהחלטתו ההיטורית של השופט כבר לא יכלה להואיל לסויה ולשחררה מכלובה, היא מהווה תקדים ודוגמא למקרים אחרים.

ההחלטה התקבלה ב- 28 בספטמבר ופורסמה ב- 4 באוקטובר, יום החיות הבינ"ל.

נזקים נוספים בעקבות ההוריקן קטרינה – ניו-אורליאנס ארה"ב, 22 באוקטובר, 2005

מעבר לנזקים הקשים ששודרו בחדשות גם מרכז המחקר של אוניברסטת לואיזיאנה ניזוק קשות בסופה. כ- 8,000 בעלי חיים, בעיקר עכברים, מצאו את מותם. כמו כן חלקים גדולים של תוצאות ותיעוד של המחקר במקום הושמדו גם הם.

שיתוף מידע מחקר – הפרלמנט האירופי, בריסל – 5 באוקטובר, 2005

הוועדה לאיכות הסביבה של הפרלמנט האירופאי הצביעה בעד החובה לשתף מידע בנוגע למהלך ותוצאות מחקרים שונים בתחום המחקר הכימי והביוכימי. כתוצאה צפוייה ירידה משמעותית בכפילות הניסויים שמבוצעים במסגרות שונות.

אזהרה חדשה לגבי התרופה 'Paxil'

מאת יפעת גדות, חדשות NFC בריאות 29.9.05

ממחקר, שמומן על-ידי יצרן התרופה, עולה כי תינוקות שנולדו לנשים שנטלו את ה-'Paxil' נמצאו בסיכון גבוה פי 2 למומים מולדים בהשוואה לנשים שנטלו תרופות אחרות נגד דיכאון.

מומחי בריאות רשמיים בארה"ב פרסמו אזהרה לגבי האפשרות למומים מולדים בתינוקות שנולדו לאמהות שנטלו את התרופה 'Paxil' לטיפול בדיכאון במהלך השליש הראשון של ההריון.

מן המחקר, שמומן על-ידי יצרן התרופות 'GlaxoSmithKline' (שמייצר את ה-Paxil') עולה כי תינוקות שנולדו לנשים שנטלו את ה-'Paxil' נמצאו בסיכון גבוה פי 2 למומים מולדים בהשוואה לנשים שנטלו תרופות אחרות נגד דיכאון. המומים המולדים השכיחים ביותר היו מומים קרדיווסקולריים. הסיכונים היו גבוהים ב-50% יותר מאשר באוכלוסיה הכללית.

'GlaxoSmithKline' הזהיר את ארגון המזון והתרופות האמריקני מפני הבעייה ב-6 בספטמבר וזירז ביצוע שינויים בתוויות התרופה, כך לדברי דוברת החברה מארי אן רינה. "מסרנו מידע זה גם לגופים המסדירים תקנים בתחום בכל העולם כדי להוסיף, בהתנדבות, את המידע לתוויות", אמרה והוסיפה: "הדיון הוא כיצד לטפל בזה".

'GlaxoSmithKline' שלחה גם מכתב לרופאים במטרה להזהיר אותם וליידע אותם לגבי הממצאים.

ד"ר מארי ג'ו א'סוליבן, פרופ' למיילדות וגניקולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת מיאמי, אמרה כי הממצאים מעוררים כמה חששות. "לא ניתן להכחיש בוודאות מוחלטת כי אין דבר הקושר את ה-Paxil לעלייה בסיכון למומים, אך גם אין בידינו נתונים לגבי ביקורת שנעשתה על אוכלוסיה מסויימת".

"יש להיזהר, ואם קיימת דרך למנוע ממטופלת ליטול את התרופה לפני ההריון ולרשום לה תרופה אחרת, זו הדרך האידיאלית, אך רק בגלל שאשה נוטלת Paxil אין זה אומר כי הסיכון למומים מולדים הוא משמעותי. לצורך קביעה כזו יש לבצע מחקר נוסף".

ה-'Paxil' או בשמו השיווקי 'paroxetine', שייך לקבוצה של תרופות הנקראות SSRI (מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים) שהופיעו בשוק לראשונה בשנת 1988 ונמצאות כיום בשימוש רחב לטיפול בדיכאון, חרדה והפרעות התנהגות אחרות, בבוגרים כמו גם בילדים.

סוג זה של תרופות פופולאריות מהווה נושא למחלוקות רבות לאחרונה.

הסיכונים נתגלו גם במחקרים קודמים
בחודש פברואר דיווחו חוקרים מספרד כי תינוקות שנולדו לנשים שנטלו SSRI במהלך ההריון עלולים לסבול מ'תסמונת נסיגה של יילודים' (מגוון תסמינים פסיכולגיים ופיסיולוגיים שבדרך כלל תוקפים אדם שהפסיק הרגלים ממכרים) בימים הראשונים של חייהם. הקשר נמצא גבוה במיוחד בקרב נשים שהשתמשו ב-'Paxil'.

בשנה שעברה, דיווחים שפורסמו על מחשבות אובדניות בקרב מתבגרים שהשתמשו ב-SSRI הובילו להוראה של ה-FDA להוצאת אזהרה בנושא על תוויות ה-SSRI. הדיווח כלל גם חשש כי ה-SSTI גורם להתנהגות שגעונית בקרב ילדים בני 10-14.

הנתונים לגבי הקשר בין SSRI למומים מולדים אינה חד-משמעית, מאחר ומספר מחקרים מראים סיכון גבוה יותר ומחקרים אחרים לא מראים כל עלייה בסיכון.

'GlaxoSmithKline' נטלה על עצמה את מימון המחקר הנוכחי מאחר ומנתונים של רישום הריונות בבריטניה עלו סימנים אפשריים למומים קרדיווסקולריים בקרב נשים שנטלו 'bupropion' (בשמה השיווקי Wellbutrin) ו-Paxil.

לצורך המחקר הנוכחי, החוקרים הסתמכו על נתונים נוספים מ-'UnitedHealthcare' - תוכנית לאומית לטיפול רפואי בארה"ב. הם התמקדו בנשים שנטלו 'bupropion' בשליש הראשון של ההריון והשוו אותם לתינוקות שנולדו לנשים שנטלו 'bupropion' לפני או לאחר השליש הראשון של ההריון, כמו גם לנשים שנטלו תרופות אחרות נגד דיכאון במהלך השליש הראשון של ההריון.

כאשר הושלמו כל ניתוחי הנתונים, נמצא כי לא קיימת כל עלייה בסיכון הקשורה ל-'bupropion'. ניתוח שני שמטרתו היתה לחקור את הסיכון הקשור לתרופות אחרות נגד דיכאון, כולל 'Paxil', בוצע על-פי דרישת ה-FDA.

סיכון כפול למומים מולדים בעקרבות השימוש ב-'Paxil'
מניתוח הנתונים עלה כי קיים סיכון כפול למומים מולדים בקרב המשתמשות ב-'Paxil' בהשוואה לתרופות אחרות נגד דיכאון, כשנלקחו בשליש הראשון. השכיחות של מומים מולדים בקרב תינוקות שנולדו לנשים בקבוצה זו היתה 4%, או 43.6 לכל 1,000 לידות.

השיעור של מומים מולדים באוכלוסיה הכללית הוא כ-3%, ושיעור המומים הקשורים ללב הוא כ-1%. השיעור הכללי בקרב תינוקות לנשים הנוטלות 'Paxil' בשליש הראשון של ההריון נמצא כ-4% ולנשים שנטלו תרופות אחרות לדיכאון במהלך תקופה זו כ-2%.

חוקרים עדיין אינם יודעים האם הקשר הוא סיבתי, ויש לזכור כי קיים מחסור, באופן כללי, במחקרים בתחום. מנתונים של רישום לידות בשבדיה, למשל, עולה כי אין כל עלייה בסיכון למומים מולדים משמעותיים הקשורים ל-SSRI, אך מחקרים קטנים אחרים מצאו כי הסיכון קיים.

לגבי נשים הנוטלות 'Paxil' או שוקלות ליטול את התרופה 'GlaxoSmithKline' מסרה כי היא דבקה בהמלצותיה הקודמות.

"על תווית ה-'Paxil' יש כבר אזהרה בנושא ההריון. המשמעות היא כי רופאים צריכים לשוחח עם המטופלות על היתרונות הפוטנציאליים ועל הסיכונים הפוטנציאליים שבנטילת התרופה וההמלצה היא כי מחקר זה יהווה חלק מהדיון", אמרה דוברת 'GlaxoSmithKline'. "התווית כבר נמצא תחת קטגוריה C שמשמעותה כי לא נעשו מספיק מחקרים כדי לקבוע את השפעותיה על העובר. זוהי תרופה שרופאים צריכים לשוחח עליה עם המטופלות שלהן".

"כמו כל דבר אחר, מדובר ביחס בין הסיכון ליתרון", סיכמה.

חזרה לרשימת הכתבות - הקליקו כאן

פריצת דרך: השתלת תאי גזע ריפאה חולי כבד

 הכתבה פורסמה במוסף בריאות YNET בתאריך 9.10.05

חוקרים בריטים דיווחו כי הצליחו לרפא חולי כבד באמצעות השתלת תאי גזע. תוך חודשיים, פעילות הכבד תוקנה בשלושה חולים בהם הושתלו תאי גזע שנלקחו מגופם. 124 ישראלים ממתינים להשתלת כבד, מאות נוספים סובלים מהפרעה חמורה בתפקוד הכבד.
 

תקווה לחולים הממתינים להשתלת כבד: צוות מדענים בריטי הצליח להבריא שלושה חולי כבד במצב קשה, באמצעות הזרקת תאי גזע. הטיפול החדש עשוי בעתיד להביא לריפויים של חולים אנושים הזקוקים להשתלה. על פריצת הדרך מדווח כתב העת New Scientist magazine .

תאי הגזע המצויים במוח העצם אחראיים על בניית רקמות הגוף. ביכולתם להפוך כמעט לכל תא בוגר אחר, ובהם תאי לב, שריר, כדוריות דם אדומות ולבנות, עור, ריאה, ועיניים. מאז שנת 1989, בה בודדו תאי הגזע לראשונה, ניסו מדענים ולעיתים אף הצליחו להשתילם באיברים שונים ובכך לתקן פגמים וליקויים בתפקודם.

בטיפול החדשני אספו החוקרים מה אימפריאל קולג' בלונדון תאי גזע מדמם של חמישה חולי כבד מצב קשה. בהמשך, בודדו וריכזו החוקרים את התאים והזריקו אותם חזרה לדמם של החולים, כך שיזרמו היישר אל הכבד. לאחר חודשיים, אצל שלושה מתוך חמישה חולים שעברו את הטיפול, השתפר תפקוד הכבד באופן ניכר. בשני החולים האחרים לא נצפה שיפור, אך גם לא הופיעו תופעות לוואי והטיפול לא הביא להחמרה במצבם.

 שלב זה לא ברור עדיין לחוקרים כיצד נרפאו החולים. ההשערה היא שתאי הגזע שזרמו אל הכבד נקלטו בו ועזרו בריפוי הרקמה החולה או בהחלפתה. הצהבת, השיעול הדמי וביטויים נוספים לכשל הכבד בפינוי פסולת מהגוף, נעלמו כליל וחולי הכבד שבו לקו הבריאות. כעת, מקווים החוקרים להמשיך את הניסוי הקליני ב-18 חולים נוספים.

לפי נתוני משרד הבריאות, ממתינים להשתלת כבד 124 ישראלים, בהם חמישה ילדים. אלא שבשנה החולפת בוצעו בארץ רק 34 השתלות כבד. פריצת הדרך החדשה עשויה בעתיד לפתור את מצוקת הממתינים להשתלת כבד.

חזרה לרשימת הכתבות - הקליקו כאן

חירות, שוויון, אחווה

מאת: עדי כץ צילום: רענן כהן. הכתבה פורסמה במעריב סופשבוע 28.10.05

לגורילות, שימפנזים וחבריהם לקבוצת קופי האדם יש רגשות, חוש הומור ואינטליגנציה גבוהה והם יכולים לתקשר מצוין עם בני אדם. נשמע טוב, אבל בדרך כלל הם גומרים רע. כקורבנות ציד, כחיות מעבדה, כמוצגים בכלובים. האקטיביסט איתי רופמן קורא לשנות את מצבם של מי שכל כך קרובים אלינו. ביחד עם אביו הוא מתכנן להקים מקלט לקופי אדם בשטח פתוח, שיכלול גם מסגרת טיפולית לאנשים עם צרכים מיוחדים. את ברכת הדרך החשובה ביותר הם כבר קיבלו. מג'יין גודול, השימפנזולוגית הנערצת

רק לפני כשישה מיליון שנים, לא כל כך הרבה במושגים של אבולוציה, גם אנחנו היינו שם. שעירים, הולכים על ארבע, מטפסים על עצים ומעדיפים בננות. מסיבה כלשהי יצאנו מהסוואנות ומיערות הגשם, הזדקפנו, התלבשנו והמצאנו את הגלגל. הם נשארו קצת מאחור, אבל לא כל כך הרבה מאחור כמו שאנחנו מעדיפים לחשוב. הם קרובים אלינו גנטית. חיים במשפחות, מנהלים חיי חברה עשירים, מביעים שמחה, עצב, כעס ודאגה ומסוגלים לבטא גם מחשבות מופשטות. יש להם אינטליגנציה מפותחת וחוש הומור נפלא. השימפנזים, הגורילות, קופי הבונובו והאורנג-אוטנים, כל אלה שנהוג לכנותם "קופי אדם," הם לפי ההגדרה המדעית העכשווית "הומינידים," קבוצה טקסונומית (שיטת מיון היררכית בביולוגיה) שאליה שייכים גם בני האדם.

הגורילה מייקל וציור שצייר במקלט של אירגון פאונה

ובכל זאת אנחנו מרשים לעצמנו להרוג, לכלוא ולנצל אותם. הם ניצודים בטבע בגלל בשרם, נמקים בכלובים קטנים בגני חיות, נאלצים לבצע פעלולים משפילים בקרקסים ומשמשים למחקר. גם בלי להיכנס לתאוריות הטוענות שקופי האדם הם למעשה סוג של בני אדם, בעולם מתחילה להשתרש כיום הדעה שמקומם של אלה אינו מאחורי סורג ובריח. בניו זילנד אף חוקקו לאחרונה חוק האוסר לנצל אותם.

ועדיין המצב טעון שיפור גדול. בארצות הברית, למשל, מוחזקים כ1,600- שימפנזים במעבדות מחקר. כשהם לא על שולחן הניתוחים הם כלואים בכלובים קטנים, על חזם מקועקע מספרם הסידורי. למרות שהשימפנזים יצורים חברתיים מטבעם הם מוחזקים בבידוד. במסגרת המחקרים מדביקים אותם בנגיפי איידס, עגבת, צהבת ובנגיפים קטלניים אחרים, והם משמשים גם לניסויים בקרינה, בהשתלות לב, בתרופות, בניסויים התנהגותיים ועוד. רבים אחרים מושפלים בתעשיית הבידור, נאלצים לבצע פעולות המנוגדות לטבעם וללבוש תלבושות מגוחכות להנאת הקהל. רוב השימפנזים המשמשים לבידור נלכדו בטבע ונלקחו בינקותם מאמותיהם שנטבחו (שיטות האילוף הן לרוב כואבות וכרוכות בהפחדה ובענישה).

בישראל לא משתמשים כרגע בקופי אדם למחקר, אך כמה עשרות מוחזקים בגני חיות לסוגיהם. איתי רופמן, סטודנט לאנתרופולוגיה ולוחם למען זכויות בעלי חיים בן ,23ואביו הביולוג ד"ר אהוד רופמן, טוענים שהתנאים בהם מוחזקים קופי האדם בארץ משפילים ומבזים. "הם הומינידים בדיוק כמונו," אומר אהוד רופמן. "מחקר מדעי עדכני מראה ש99- אחוז מהגנים שלנו זהים לאלה של השימפנזים, אלא שאנחנו חזקים יותר." האב והבן מבקשים להקים בישראל מקלט או הוסטל, שאליו יועברו מגני החיות השונים. במקום החדש יוכלו לדבריהם קופי האדם לחיות בכבוד, ללא כליאה ובלי שיוצגו לראווה.

הרופמנים מגיעים מצוידים בערימות של מסמכים, מאמרים ותקליטורי מחשב. בישראל, הם מספרים, חיים כיום כ50- קופי אדם בגני חיות ובפינות חי. "התנאים בחלק מהמקומות האלה מזעזעים," אומר רופמן האב. "הם חיים בבטונדות, ישנים על הרצפה והכי נורא זה שהם בתצוגה. אנשים עוברים מולם כל היום, מסתכלים, זורקים חפצים ואוכל שלא תמיד מתאים ולעתים מרגיזים אותם מאוד. הפרטיות נשללת מהם, כדי שאנחנו, בני האדם, נוכל להסתכל עליהם."

תצפיות על קופי אדם בשבי, בעיקר במעבדות מחקר, מראות שהלחץ הנפשי הקשה מביא להתנהגויות פסיכוטיות. "הם מורטים את שיער גופם, מטילים מומים בעצמם," ממשיך ד"ר רופמן לפרט. "היו שימפנזים שאפילו הצליחו לחתוך לעצמם את הוורידים בעזרת כוס פלסטיק שבורה. הם מפתחים דיכאון, התנהגות אלימה, הפרעות אובססיביות-קומפולסיביות, ממש כמו בני אדם שכלואים בבתי כלא או במוסדות פסיכיאטריים."

גם מי שלא שמע על דארווין יכול להתרשם מתוצאותיהם של מחקרים רבים שנעשו על קופי אדם, המצביעים על התנהגויות מוכרות. "בטבע השימפנזים חיים בקהילות, מעין שבטים עם היררכיה ומנהיג," מספרים הרופמנים. "לכל שבט יש צבא שמורכב מהזכרים הצעירים, שיוצא למלחמות בשבטים אחרים, מצויד בכלי נשק מאבנים ומקלות. הם מכינים לעצמם אוכל, עושים דייסות, סלטים, מערבבים מזון. הם יוצרים נייר טואלט מעלים ומנקים את עצמם, מצחצחים שיניים בעזרת צמחים ויודעים לנצל צמחים גם להכנת תרופות. הבוגרים מלמדים את הצעירים מה טוב לאכילה ואיזה חלקים בצמח רעילים. יש להם גם דת, למרות שהיא מאוד פרימיטיבית. ריקודי הגשם שלהם מתועדים בספריה ובמחקריה של ד"ר ג'יין גודול, ויש להם טקסים שמזכירים את אלה של המסאי מרה ושל האבוריג'ינים. יש להם גם חוש הומור, הם מחקים אחד את השני מאחורי הגב.

"הם מבינים שפות ויכולים ללמוד לתקשר בשפת הסימנים, כולל הבנה של מושגים מופשטים, אבל לא פיתחו דיבור כי מיתרי הקול שלהם שונים משלנו. מבחינה אנתרופולוגית, רוב ההתנהגויות שלהם אנושיות. אנחנו היינו הם והרבה דברים בסיסיים נשארו אותו הדבר, יצר המלחמה למשל, ומצד שני האמנויות והשימוש במכשירים, שאנחנו שכללנו. הם בעצם די דומים לאדם הקדמון לפני גילוי האש. הם לא עברו אבולוציה כמונו כי בסביבת המגורים המשוונית באפריקה, שהשתמרה כמעט כמו שהיא, לא היה צורך בשינוי מהותי."

מי שהוכיחה לעולם עד היכן מגעת האינטליגנציה והיכולת של קופי האדם לתקשר היא גורילה בשם קוקו,שגדלה אצל הפסיכולוגית האמריקנית ד"ר פרנסין פטרסון. מגיל צעיר למדה ממנה שפת סימנים וכיום היא שולטת בלמעלה מאלף סימנים. היא מסוגלת לנהל שיחה, להביע מחשבות, רצונות ורגשות, מבינה שפה מדוברת ומבטאת את עצמה גם באמצעות שפת גוף והבעות פנים. בסרט תיעודי מרתק הסוקר את שנותיהן ביחד, טוענת פטרסון שלא לימדה את קוקו דבר שלא היה טבוע בגורילה מלכתחילה. לדבריה, המהירות העצומה בה למדה קוקו את הסימנים הראשונים, כשבועיים בלבד, מעידה על כך ששפת סימנים היא דרך התקשורת הטבעית אצל הגורילות.

קוקו אוהבת שיקריאו לה ספרים ומגלה העדפה לספרים מסוימים. היא גידלה חתול כחיית מחמד, בחרה שידוך מבין כמה זכרים שהוצעו לה באמצעות קלטות וידאו, בכתה כשהיתה עצובה, הביעה את רצונה בתינוק (אבל לא הצליחה להזדווג עם בחיר לבה בתנאי השבי,( תיארה חלומות שחלמה ושיחקה משחקי דמיון.

גורילה נוסף שגדל אצל פטרסון, זכר בשם מייקל, למד גם הוא את שפת הסימנים ואף התגלה כצייר מחונן. אחד הדברים שסיפר מייקל לפטרסון בשפת הסימנים הוא כיצד צדו אותו. הוא תיאר איך הרגו ציידים את הוריו וקטעו את כפות ידיהם (הנמכרות כמאפרות באחדים משוקי אפריקה.( אחרי מותו של מייקל מהתקף לב התברר שקוקו והגורילה הזכר הנוסף, אנדומה (הזכר שבחרה כשידוך וחי עימה עד היום,( מבינים את המושג מוות ומתאבלים ממש כמונו. הם בכו, סירבו להישאר לבד, ביקשו שיותירו להם אור קטן בלילה ועוד. קוקו בילתה זמן רב בחדרו של מייקל, הריחה את השמיכות שלו, וכשנשאלה להרגשתה ענתה שהיא עצובה ושהיא בוכה. הנה לכם חומר למחשבה כשתבהו בשימפנזים בגן החיות הקרוב למקום מגוריכם.

ד"ר פרנסין פטרסון והגורילה קוקו ב72 (מימין) וב2001 ביום הולדת 30 של הגורילה.

לטענת פטרסון, היא לא לימדה את קוקו ולו דבר אחד שלא היה טבוע בה מלכתכילה

תחילתה של ידידות מופלאה

למרות גילו הצעיר, לאיתי רופמן רזומה עשיר בתחום הפעילות האקולוגית וההומניטרית.את הרומן עם בעלי חיים נכחדים החל כבר בגיל ,13 כשהבחין שהשלולית הגדולה הסמוכה לבית ספרו, בית גידול למיני דו-חיים, עומדת להתייבש בגלל פרויקט נדל"ני. הוא הפציץ במכתבי מחאה את העירייה ואת רשות שמורות הטבע וגויס על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב לאיסוף בעלי חיים מהשלולית כחלק מקמפיין להצלתם.

המפגש עם הצפרדעים רק פתח את תיאבונו ורופמן התביית על ארגונים אקולוגיים נוספים, בארץ ובחו"ל, כשהוא מציע את שירותיו בייזום ובהשתתפות בפרויקטים לשמירת טבע. אחד הארגונים שפנה אליהם היה המכון של ד"ר ג'יין גודול, חוקרת השימפנזים הידועה, העוסק בעיקר בשימור קופי אדם ואזורי מחייתם. זמן מה לאחר פנייתו הגיע אליו פקס אישי מהחוקרת. "היא כתבה שהיא שמחה לשמוע על הפרויקטים שלי ושתשמח אם אתגייס למכון שלה," הוא מספר. "הייתי אז רק בן 18 והיה מדהים לקבל תשובה אישית מאישיות כמוה. היא שלחה לי המון חומר על הומינידים, קראתי את כל הספרים שלה וקיבלתי הרבה תובנות וידע שלא היו לי."

בהמשך הצטרף רופמן ל,"Roots and Shoots" תוכנית בינלאומית של מכון גודול שמעודדת צעירים בעולם ליזום פרויקטים לטובת בני האדם, בעלי החיים והסביבה. בין לבין נכנס לתמונה אביו, ששימש בעבר כחוקר במכוני הבריאות הלאומיים בארצות הברית וכיום שותף בחברה שפיתחה טכנולוגיה לטיהור מי שתייה. ד"ר רופמן השתלב ככוח מניע בפעילותו הנמרצת של הבן. זו כללה פרויקט בתנועת הנוער העובד והלומד בנושא ניצול השימפנזים על ידי בני האדם, עבודה בגני חיות ופינות חי ואיסוף חומר על מצב ההומינידים בארץ.

ב2002- פתח איתי בפרויקט הומניטרי לקירוב הלבבות בין העמים בעקבות המלצתה של גודול. ל"שירות הלאומי" הזה בחר בכפר רג'ר, שחצוי על ידי קו גבול דמיוני בין ישראל ללבנון ותושביו סובלים מעוני, מאבטלה ומהזנחה של הרשויות. הוא עבר להתגורר בקיבוץ דן ויזם פרויקטים לילדים ולבני נוער בכפר, אסף למענם תרומות, לקח נציגים מהכפר לכנס של האו"ם ברוסיה ובקרוב מתכוון להקים שם, בסיוע שלוחת מכון גודול באוסטריה, גן שעשועים לילדים, שמעולם לא ראו מגלשה או קרוסלה מקרוב.

בינתיים נוצר בין איתי לבין גודול קשר אישי חם, שהתנהל במכתבים ובשיחות טלפון, עד שלפני שנתיים נפגשו לראשונה פנים אל פנים. "רשל הנסן מהארגון 'פאונה,' שגודול חברה בוועד המייעץ שלו ושמפעיל בקנדה מקלט לשימפנזים, הזמינה אותי לפגוש את ג'יין והשימפנזים ולהרצות על הפעילות שלי באוניברסיטאות ובתי ספר באזור קוויבק, תחת הכותרת 'כוחו של היחיד לשנות,"'מספר איתי על המפגש הראשון".ישבנו יחד לארוחת בוקר, והיא התגלתה כאדם מאוד ונחמד ומאוד אופטימי. בהמשך היא הציגה אותי כחבר טוב שלה." בעקבות המפגש והביקור בבית המחסה של פאונה החל להתגבש במוחו של רופמן הצעיר רעיון להקים גם בישראל מקום כזה.

איתי הופמן עם המונטורית ג'ין גודול "בן אדם מאוד נחמד ואופטימי"

לפני כשנה וחצי החל איתי, עם אביו, לנסח את חזון המקלט. הוא מורכב משני עקרונות מרכזיים: הטבת התנאים של ההומינידים וטיפול באוכלוסיות מיוחדות. הסוגיה הטיפולית קרובה ללבם מכיוון שלרופמנים קרוב משפחה הסובל מעיכוב התפתחותי ומהפרעת תקשורת. "הרציונל הוא," מסביר אהוד רופמן, "שמאחר שלאוטיסט אין תקשורת עם הסביבה ויש לו רתיעה מהנורמה, כשאתה שם מולו מישהו ברמת נחיתות דומה לשלו, מישהו שגם הוא חריג, יהיה קל יותר ליצור קשר ביניהם."

אבל לא רק אוטיסטים, גם מפגרים, חולי נפש, פגועי הלם קרב ועוד יוכלו להגיע לטיפול ותוכל להיות אינטראקציה גם עם אנשים בריאים לצורכי לימוד והתבוננות הדדיים. "אנחנו חושבים על שטח גדול, שיחולק לאזורי מחיה נפרדים לשלושת סוגי קופי האדם החיים בארץ. ההומינידים יחיו בפרטיות ולא יופרעו על ידי הקהל.המבקרים יעברו בשבילים מבודדים מיוחדים,שיאפשרו התבוננות חד-כיוונית בקופי האדם.לא יהיו חדרוני שינה מבטון וחצר תצוגה. קופי האדם ישהו היכן שירצו."

המגע עם המטופלים יתרחש בחדרים מיוחדים, שיחולקו לשניים. "בצדו האחד של החדר יהיו האנשים ובצדו השני ההומינידים. ביניהם תעמוד מחיצה שתשמור על בטיחות, אבל תאפשר לראות ולשמוע זה את זה בצורה אופטימלית ואף להעביר חפצים. אין לנו ספק ששני הצדדים ירצו ליצור קשר."

המודל של הרופמנים הוא בית המחסה לשימפנזים של פאונה בקוויבק. המקום, שנוסד ב'97- על ידי ד"ר ריצ'רד אלן וגלוריה גרו, וטרינר וספרית כלבים, משתרע על שטח טבעי נרחב ומאכלס בתנאים מצוינים שימפנזים ששרדו ניסויים,מרביתם הודבקו באיידס. "יש להם שם חופש כמעט מוחלט, פרטיות, גישה חופשית לאוכל ובעיקר זכות שלא ייעשו בהם דברים מכאיבים. יש שם אפילו פסיכולוגים ופסיכיאטרים שמטפלים בטראומות מהשנים במעבדות."

לצורך הקמת המקלט ושינוי מעמדם של ההומינידים בישראל מתכוונים הרופמנים להקים עמותה בשם עיל"ה (עמותה ישראלית לזכויות הומינידים) ולגייס אנשים בעלי עניין וכמובן מממנים. פאונה ומכון ג'יין גודול ייתנו למקום מטרייה אידאולוגית. אגודת צער בעלי חיים ישראל-תל אביב כבר נרתמה ליוזמה. עמותת "נגיעות," המסייעת לילדים אוטיסטים בצפון הארץ, הביעה גם היא נכונות להשתתף בפרויקט. יהודה בר, מנכ"ל הספארי ברמת גן, שהרופמנים העלו בפניו את יוזמתם בעבר, גילה לדבריהם פתיחות לרעיון שההוסטל יוקם בשטחי הספארי או בסמוך להם.

איך תשכנעו בעלי גני חיות אחרים להעביר להוסטל את קופי האדם שלהם?

איתי: "אנחנו מאמינים שגני החיות הקטנים, שבהם מוחזקים שימפנזים בתנאים מחפירים, ישמחו להיפרד מהם לטובת בית המחסה החדש. לגבי הספארי, המקום היחיד בארץ שבו מוחזקים שלושה סוגי הומינידים, אנחנו יודעים שישמחו לשתף פעולה איתנו לשיפור תנאי חייהם."

יוחזר הטבע

באגודת צער בעלי חיים בישראל-תל אביב מאמינים שזה הזמן את כל חיות הבר הכלואות בגני חיות ובפינות החי בארץ. " "נכון שלא את כולן אפשר להשיב לטבע," אומר גדי ויטנר, דובר האגודה, "אבל הדבר הנכון הוא להעביר אותן לשמורות שיקום. הגיע הזמן שגם מדינת ישראל תקים שמורות ראויות לצרכיהן. המאבק לשינוי המעמד של ההומינידים לא יהיה קל, ודרושים לו לא רק ארגונים לרווחת בעלי חיים אלא גם ארגונים לזכויות אדם. אנחנו מצטרפים למאבק העולמי שמנהלת זה שנים ג'יין גודול לשחרור חיות הבר מכלאן ומקווים שהציבור בישראל יצטרף למאבק ההומני."

בגני החיות בארץ קצת פחות מתלהבים מהרעיון. בספארי מוחזקים כיום 12 שימפנזים בשטח של דונם, שש גורילות בשטח של 750 מ"ר ושישה אורנג-אוטנים בשטח של חצי דונם. בלילה הם ישנים בכלובים. "אם יש משהו שיוכל לעזור לאוכלוסיות מיוחדות אני מוכן לשתף פעולה," אומר יהודה בר, מנכ"ל הספארי, "אבל בתנאי שקופים ימשיכו להיות קופים ולא ננסה להפוך אותם לבני אדם, שיישמרו כללי הזהירות ושיהיו מתקנים מתאימים. אם יהיה גוף שיממן את הפרויקט הזה, אני הראשון שאשתף פעולה. אבל," מסייג בר, "זה לא יכול להיות כמו בטבע וממילא מדובר בבעלי חיים שנולדו וגדלו בשבי ולא מכירים משהו אחר. לדעתי חשוב להמשיך ולהציג אותם לבני אדם כדי להגביר את המודעות לשמירת בעלי חיים, ואני לא רואה הבדל במובן הזה בין קופי אדם לבין חיות בר אחרות. כמובן שאם היה לי מימון הייתי משפר את התנאים של קופי האדם ושל כל בעלי החיים."

בגן החיות התנ"כי בירושלים מוחזקים 15 שימפנזים, שבמשך היום נמצאים בחצר בגודל דונם ובלילה ישנים בכלובים. "מה שחשוב הוא לא מספר הגנים הזהים בינינו לבין השימפנזים, אלא האיכות של הגנים," אומר שמוליק ידוב, המנהל הזואולוגי של גן החיות. "בינינו לבין חמנייה יש זהות גנטית של 80 אחוז ובינינו לבין ציפור של 90 אחוז. לגבי ההתנהגות של קופי אדם, אין לי כלים לחלוק על מחקרים שנעשו בנושא, אבל יש גם מחקרים שטוענים שמדובר באלמנט של חיקוי."

ידוב מסכים עם הקביעה שיש לשפר את איכות חייהם של קופי האדם בשבי. הוא חושב שזה נכון לגבי כל בעלי החיים ומציין שגם חלק מבני האדם בעולם לא מקבלים את זכויותיהם הבסיסיות. "ברור שחיים בשטח גדול עדיפים על חיים בכ