חקר הסרטן וניסויים בבעלי חיים
חקר הסרטן וניסויים בבעלי חיים, ב – 1980 הופיע בכתב העת המדעי Clinical Oncology מאמר מערכת, ובו ביקורת קשה על ניסויים בבעלי-חיים בחקר הסרטן. "קשה למצוא ולו סוג אחד של סרטן מוצק בבני אדם," קובע המאמר, "שהטיפול בו והסיכוי לריפויו הושפעו באופן ניכר מתוצאות של מחקר מעבדתי. מרבית הגידולים הסרטניים האנושיים מתנהגים באופן שונה מהגידולים הנגרמים בדרכים מלאכותיות לבעלי חיים…. כה מעט מידע בעל ערך מעשי יצא מהמעבדות הניסויות …. האם המדענים הפכו להיות כה מנותקים מהמציאות עד ששכחו כי הבעיה האמיתית היא זו של החולה האנושי?"1 המאמר נחתם במסקנה, שרק מחקר קליני בבני-אדם יכול להוביל להתקדמות משמעותית בטיפול בסרטן.
מאמר זה ודומיו מבטאים התפכחות מן האשליה, לפיה ניתן להשיג התקדמות במניעת הסרטן או בטיפול בו באמצעות ניסויים בבעלי-חיים. לאמיתו של דבר, הראיות ההיסטוריות מצביעות על כך, שבניגוד להצהרותיהם של אלה העורכים ניסויים בבעלי-חיים, ניסויים אלו עיכבו את ההתקדמות בטיפול ובמניעת הסרטן.
מניעה
הגישה האידיאלית לבעיית הסרטן היא ללא ספק מניעה. גם כאשר קיימים אמצעי ריפוי יעילים ביותר, ואין הדבר נכון לגבי הסרטן, תמיד עדיף למנוע מחלות מאשר לרפאן2. כדי למנוע את המחלה יש לזהות גורמים שעלולים לגרום לה. בתחום זה, תוצאותיהם המטעות של ניסויים בבעלי-חיים גרמו נזק כבד לבריאות האדם.
לדוגמא, כל המחקרים האפידמיולוגיים-הסטטיסטיים שנערכו בקרב אוכלוסיות אנושיות הצביעו על קשר ברור בין עישון לבין סרטן הריאה3. ואולם, כמעט כל הניסיונות לגרום לסרטן ריאה בבעל חיים על ידי עישון כפוי עלו בתוהו4. עקב תוצאותיהם המטעות של ניסויים אלה, עוכב המסע הציבורי נגד העישון ואלפי בני אדם שמתו מסרטן הריאה שילמו על כך בחייהם5.
בנזן, כימיקל תעשייתי, ידוע זה שנים רבות כמסרטן לבני אדם. המלצות למנוע חשיפת עובדים לחומר זה לא יושמו מכיוון שאינו גורם לסרטן בבעלי חיים. מאמר בכתב העת המדעי
The American Statistician קובע כי :
אף שיש מידע מהימן [המתבסס על סקרים] בבני-אדם המצביע על הקשר
שבין בנזן לסרטן הדם, מדענים נרתעו מלקבוע שבנזן הוא חומר מסרטן משום שאין….
הוא גורם לסרטן הדם במכרסמים6.
גם חומרים נוספים הידועים כמסרטנים לבני אדם, כמו ארסן, אינם גורמים לסרטן בבעלי-חיים7.
ריפוי
כבר ב – 1972 קבע מאמר מערכת ב – Lancet, מכתבי העת הרפואיים החשובים בעולם, כי "מכיוון שלשום גידול בבעלי-חיים אין קשר הדוק עם הסרטן בבני אדם, תרופה פעילה בבעלי-חיים עלולה להיות חסרת ערך מבחינה קלינית [בבני אדם] 8 ". ואכן, כפי שאמר ד"ר וון-הוף מאוניברסיטת טקסס ב – 1979 , "אם חומר כלשהו פעיל נגד סרטן בעכבר, יש רק סיכוי של אחד ל – 30 או ל – 40 שיהיה פעיל באדם…. עם שיטת הבדיקה הנוכחית [בבעלי חיים] אנו עשויים לקבל כל שנה 14 חומרים שעושים רושם נהדר. אם יהיה לנו מזל, לאחד מהם יהיה שמץ של פעילות אנטי-סרטנית באדם."9
לאור כל זאת, אין זה מפתיע כלל שכמעט כל התכשירים הכימותראפיים המשמשים כיום לטיפול בסרטן נתגלו תוך כדי טיפול בבני אדם, לא בניסויים בבעלי חיים10. לדוגמא, בטיפול בסרטן הדם נהוג להשתמש בחרדל חנקני. הערך הטיפולי של חומר זה נתגלה במלחמת העולם הראשונה, בה השתמשו הצבאות היריבים בגז חרדל. רופאים שטיפלו בחיילים פגועי הגז גילו כי מספר הכדוריות הלבנות בדמם ירד חדות11. מכיוון שסרטן הדם מתאפיין בעלייה במספר הכדוריות הלבנות, החליטו הרופאים לנסות תכשירי חרדל בחולים אנושיים, וכך נתגלתה השפעתם המועילה12.
גם הערך הטמון בהורמונים של יותרת הכליה לטיפול בגידולים סרטניים מסוימים בבני-אדם נתגלה לראשונה במחקרים קליניים. אך כדברי חוקר הסרטן הנודע בוריס סוקולוב,
בניסויים בבעלי חיים… לתמצית של יותרת הכליה לא נודעה כל השפעה שהיא על קצב הגידול של הסרטן... לכן נזנחה שיטת טיפול זו ונחשבה לחסרת תועלת, ובמשך שנים מספר לא דובר כלל על טיפול בסרטן באמצעות תמציות של יותרת הכליה.13
לפיכך, לא זו בלבד שתרופות נגד סרטן היעילות בבעלי-חיים הינן חסרות ערך בדרך כלל בטיפול בבני אדם, אלא שתרופות פוטנציאליות רבות ערך לאדם עלולות להיפסל רק מפני שלא ריפאו סרטן ניסויי בבעלי-חיים.14
אלה אינם בשום פנים ואופן מקרים חריגים. בעדות לפני הסנאט האמריקני ב – 1981 אמר ד"ר ארווין ברוס, מנהל האגף לביוסטטיסטיקה במכון רוזוול פארק ממוריאל לחקר הסרטן, ומי שעבד שנים רבות במכון סלואן קטרינג בניו יורק, המרכז הגדול בעולם לחקר הסרטן:
בעוד שתוצאות סותרות מניסויים בבעלי-חיים עיכבו את ההתקדמות במאבק נגד הסרטן, ניסויים אלו לא הניבו ולו התקדמות משמעותית בודדת, לא בתחום המניעה ולא בטיפול בסרטן באדם. לדוגמה, כל התכשירים הכימותראפיים שיש להם ערך בטיפול בסרטן באדם נתגלו בהקשר קליני [בבני אדם] ולא בניסויים בבעלי-חיים.15
הנזק שגרמו לאנושות ניסויים בבעלי-חיים בחקר הסרטן
ב – 1986 הופיע בכתב-העת היוקרתי New England Journal of Medicine מאמר מיוחד, הסוקר את תוצאות המלחמה בסרטן בארה"ב בין 1950 ל – 1982. מסקנותיו חמורות ביותר:
שיעורי התמותה [מסרטן] נמצאים בעלייה איטית ומתמדת זה כמה עשורים, ואין כל ראיה לשינוי במגמה זו…. מסקנתנו העיקרית היא שיש לראות ב – 35 שנים של מאמץ אינטנסיבי, שמוקד רובו בניסיון לשפר את הטיפול במחלה, כישלון חרוץ.2
בעלי המאמר מוסיפים וקובעים, שהתקדמות במאבק בסרטן תושג רק אם יוסט הדגש ממחקר למניעה. במסקנותיו מאשש למעשה המאמר את הטענה, שחקר הסרטן, שהתבצע רובו בבעלי- חיים, לא סייע כלל למנוע את התפשטות המחלה. לאמיתו של דבר, ניסויים בבעלי-חיים אינם רק חסרי תועלת, הם גרמו גם נזקים ישירים לבריאות האדם.
• כיוון שחומרים מסרטנים לבני-אדם אינם גורמים במקרים רבים לסרטן בבעלי-חיים, ניסויים מטעים אלה הביאו לעיכוב במסע הציבורי נגד גורמי סיכון, כמו עישון.
• כיוון שתרופות יעילות נגד סרטן אנושי אינן מרפאות במקרים רבים סרטן בבעלי-חיים, ניסויים בבעלי-חיים עיכבו ומנעו את השימוש בתרופות בעלות ערך.16
• ניסויים בבעלי-חיים מהווים בזבוז משאבים משווע. את מיליארדי הדולרים המבוזבזים כל שנה על חקר הסרטן בבעלי-חיים ניתן להפנות לצעדי מניעה, למעקב, למחקרים סטטיסטיים ולטיפול בבני אדם.
• ניסויים בבעלי-חיים הובילו לטעויות חמורות בהבנת תהליכי המחלה ובפיתוח טכניקות טיפוליות. כך, למשל, הראו מחקרים סטטיסטיים שהסיכון ללקות בסרטן השד נמוך יותר אצל נשים שילדו פעמים רבות. כדי "להוכיח" את מה שהיה ידוע כבר ממחקרים בבני אדם, ערכו חוקרים ניסויים בעכברים, אבל תוצאותיהם היו הפוכות מתוצאות הסקרים, בעכברים הסיכון ללקות בסרטן השד עלה כל שמספר הלידות היה רב יותר. ד"ר זיגסמונד פלד, אחד מחוקרי הסרטן החשובים של המאה אמר בהקשר זה:
ניסויים אלה… עיכבו את ההתקדמות המדעית…. איזו שאלה ציפו בכלל חוקרי הסרטן
לפתור על ידי כך שבדקו את עניין הלידה והסרטן בניסויים בבעלי חיים ?כל תשובה המושגת
בניסויים בעכברים הינה חסרת כל רלבנטיות לחולדות, לא כל שכן לבני אדם.17
דוגמא נוספת: מחקרים קליניים העלו, שבבני-אדם מינונים נמוכים של כימותראפיה
יעילים באותה מידה כמו מינונים גבוהים. ואולם ניסויים בבעלי-חיים הראו שמינונים
גבוהים של תכשירים כימותראפיים מגדילים את הסיכוי לריפוי סרטן. לכן נהוג היה במשך שנים רבות לתת לחולים מינונים גבוהים של תרופות, שגרמו לתופעות לוואי קשות ואף למוות. עקב תוצאות מטעות של ניסויים בבעלי-חיים סבלו אפוא עשרות אלפי חולי סרטן מתופעות לוואי חמורות בלא שהדבר תרם דבר לריפוים.18
שיטות מדעיות לחקר הסרטן
ב – 1955 החל מכון הסרטן הלאומי בארה"ב בתכנית מחקר במגמה לגלות תרופות חדשות נגד סרטן.
מבין מאות אלפי החומרים שנבדקו בעכברים, לא נגלתה ולו תרופה אחת חדשה יעילה לטיפול בסרטן אנושי19. בשל כשלון התכנית ומיליארדי הדולרים שבוזבזו על ניסויים בבעלי חיים, הודיע ב – 1986 מכון הסרטן הלאומי על שינוי במדיניותו: מעתה ייבדקו תרופות חדשות על גבי תרביות של תאי אדם ממאירים, ולא בעכברים19. גם מכון פאולינג למחקר רפואי בארה"ב הודיע לאחרונה, שבשל "ההבדלים הקריטיים" בין סרטן בבעלי חיים לסרטן אנושי, הוא ישים את הדגש על מחקר בתאי אדם.20
מכיוון שכפי שראינו, מחקרים אפידמיולוגיים וקליניים בבני-אדם הניבו את התרומה המכרעת להתקדמות בטיפול ובמניעת הסרטן בעבר, יש להקצות את מירב המשאבים למחקרים בכיוון זה. ואולם, שיטות מחקר מדעיות אלו ורבות אחרות סובלות מחוסר תקצוב. אגודות רבות למלחמה בסרטן ממנות בעיקר ניסויים בבעלי-חיים. גם האגודה הישראלית למלחמה בסרטן מקצה חלק ניכר מכספיה למחקרים חסרי תועלת בבעלי-חיים.21
מראי מקום
1.D.F.N Harrison, Clinical Oncology, Vol.6, 1980, 1-2
2. J.C. Bailar III & E.M. Smith, New England Journal of medicine, May 8, 1986, 1226-1232
3. R.Brecher, The Consumer Union Report on Smokimg and The Public Interest, Mount Vernon, Consumers Union, U.S.A, 1963
4. The Lancet, Editorial, June 25, 1977, 1348
5. Medical Research Modernization Committee, A Critical Look of animal Research, USA, 1990, 1.
6. L.B. Lave, The American Statistician, Vol 36 no. 3, 1982, 260-261
7. New Scientist, July 21, 1988, 35
8. The Lancet, Editorial, April 15, 1972, 827-828
9. Journal of the American Medical Association, August 10, 1979, 501-508
10. B. Reins, Cancer Research of animals: Impact and Alternatives, NAVS, USA, 1986, 1-21
11. E.B. Krumbhaar & H.D. Krumbhaar, Journal of medical Research, vol. 40, 1919, 497.
12. E. Boesen, Cytotoxic Drugs in Treatment of Cancer, Edward Arnold Publishing House, Britain, 1969,24.
13. B. Sokoloff, Cancer: New Approaches, New Hope, The Devin-Adair Company, USA, 1952, 65.
14. A. Brugarolas & M. Gosalves, The Lancet, January 12, 1980, 68-70.
15. In: Reines (1986), lbid, 16.
16. I.D. Bross, Crimes of Official Science: A Casebook, Biomedical Metatechnology Press USA, 1988, 35.
17. S. Peller, Quantitative Research in Human Biology and Medicine, John Wright & Sons, Britain, 1967, 128-129.
18. M.H.N. Tattersall & Tobias, The Lancet, November 13, 1976, 1071-1072.
19. A. Phil, International Journal of Cancer, vol. 37, 1986, 1-5.
20. J. Leavitt, The Pauling Institute, Medical News, September 9, 1985.
21. מכתב של מירי זיו, סמנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן, בתשובה לשאלה של מר ניר שלו, 24/10/1990